(no subject)
"על גישתנו לענייני ספרות ואמנות להיות כל כולה מושתתת על יסודות הפלדה של השקפתנו המהפכנית, ואל לנו לשכוח לרגע שרק בגרות רעיונית־פוליטית נאותה תנחה את היוצר להישגים ראויים לשמם ותעשהו לקדמן אמיתי בשדה היצירה הסוציאליסטית. בלעדיה יישארו כל דבריו ומעשיו בבחינת הבל ורעות רוח, וה'ספרות' שתצא מתחת ידו תהיה ספרות זבל, גם אם תצטעצע ביופי חיצוני מדומה אשר לעולם לא יסתיר מעינינו את מהותה הריאקציאונית והיותה שירות נפשע לאויב".
(מדברי מאן דהו, מוסקבה, 1932)
זאת היתה תגובתי המסוגננת לפוסט קצר שמחברו הזדעק על חיבתו של דביר שורק ז"ל לספרי דוד גרוסמן וכתב אמש בעמודו בפייסבוק :
"הוא רוצה לעקור אותם ולהוציאם לשמד, והם קונים את ספרי הזבל שלו".
נ.ב. למי שלא מצוי בדקויות העברית הסובייטית, שאכן היתה קיימת בשידורי תחנת הרדיו המוסקבאית "שלום וקדמה" ועל עמודי העיתון הישראלי "זו הדרך", ומתקשה לזהות את המקור הרוסי של המלה קַדְמָן, אגלה שפירושה передовик. היו יכולים לנקוט במושג 'חלוץ', אבל זה נשמע להם ציוני מדי, אז המציאו מילה חדשה, משלהם.