העבודה שלי דופקת לי את המוזה
אני חושבת שהוכחתי לעצמי היטב שמה שדפק לי את המוזה בשנים האחרונות זה העבודה שלי. בכמה שנים האחרונות יצאו לי מתחת לידיים פחות מלים ממה שהייתי רגילה לו בזמן הלימודים והתקופה שביניהם להתחלת העבודה הנוכחית שלי. הרבה הרבה פחות. וגם את מה שכתבתי, כתבתי בעיקר תחת לחץ מצד כל מיני גורמים שלא נזכיר אותם פה.
בסך הכל כן כתבתי סיפורים, אבל הם היו מעטים יחסית ותהליך העבודה עליהם היה איכשהו יותר טכני מאשר רגשי.
בשלושה שבועות האחרונים היתה לי פתאום ירידת עומס בעבודה, ובשבוע שעבר עבדתי יומיים מהבית על משימות קצת מנותקות מהמגע היומיומי הרגיל עם האנשים שקשורים בעבודה שלי, ואז הייתי חולה יום אחד. זה נגמר בפרץ מוזה פתאומי ולא צפוי שגרם לי בשישי לשבת עד 2 בלילה ולהשלים סיפור שהתחלתי לפני כמה חודשים ונטשתי מהעדר חשק להמשיך לכתוב אותו. סה"כ, סיפור של בערך 7,000 מלה. לא רע. והעוכר הרשע כבר הספיק למלא אותו בסימנים אדומים שטופלו ברובם (יש עוד שני מקומות שאני צריכה לשבור עליהם את הראש).
אני מרוצה :-)
הממ... למישהו יש עבודה נחמדה להציע לי? רצוי משהו שלא מייבש לגמרי את המוח, ולא כולל שיחות בספרדית מסביבי.