מעבר למראה - סיפור שפספס את התחרות
פעם אחת, היה היתה מראה. והמראה היתה טובה ושקטה ולא הפריעה לאיש ואף לא לחתול. והחתול מדי פעם בחן את המראה וראה כי הכל טוב. והשנים חלפו, והמראה עודנה תלויה על הקיר.
יום אחד בא שד מתוך עולם המראות וראה שיוכל דרך אותה מראה לפרוץ לעולם בני האדם ולחבל בנשמות האנשים אשר בבית. התיישב לו השד במראה ובחן את סביבותיו. ויבוא הלילה והשד ניסה לפלס את דרכו אל מחוץ למראה. ידוע ששדים יכולים לנוע לתוך עולם בני האדם רק בלילה, כשבני האדם ישנים ונמים את שנתם וכך בשעת חולשה לפגום בנשמותיהם.
אך החתול אשר בבית ראה מיד את המזימה, ניגש אל המראה והחל לילל ולשרוט את הזכוכית, ביקש לפרוץ פנימה ולהלחם בשד. נרתע השד והמתין עד ילך החתול. אך החתול האמיץ לא נרתע והמשיך לשמור על בני הבית ביללות ושריטות עד אור הבוקר.
ובלילה הבא שוב ניסה השד לפלס את דרכו אל העולם אך החתול האמיץ שב ונלחם בו, והכה במראה בחרון אף עד שהשד נסוג. ובני הבית לא הבינו את דבר המלחמה, ומאחר שעייפו ממלחמות החתול במראה, הורידו את המראה והעמידוה בפניה אל הקיר מאחורי הדלת, מחוץ להישג ציפורני החתול. בא הלילה והשד ביקש לפרוץ אל העולם, אך ראה מולו קיר. לא יכול היה השד לעבור והמתין לשעת כושר. ואכן מדי כמה חודשים, מוציאים בני הבית את המראה ותולים אותה בחזרה על הקיר. ובבוא הלילה מנסה השד לפרוץ, אך החתול נכון לקרב שומר שלא יצא. ובשעת הלילה בני הבית העייפים מיללות החתול קמים ומחזירים את המראה למקומה מאחורי הדלת, והשקט חוזר אל העולם.
וכך כל פעם שוב ושוב. השד לא מתעייף, וגם לא החתול. רק בני הבית העייפים חיים ללא מראה על הקיר.
תודה ליאו, מתוק שלי, שאתה שומר עלינו ככה בלילה... (פיהוק).
--------------
הערה: כן, אני יודעת שגיימן כבר כתב משהו דומה, אבל אצלנו זה קורה על אמת, ואני ממש ממש עייפה היום!