הטביעה את בנה ואולי תשב 12 שנה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3806311,00.html
אני חושבת שכולם זוכרים את רגינה קרוצ'קוב שהטביעה את בנה מיכאל בן הארבע בגיגית. לא היה אחד שלא הזדעזע מהמעשה. דיברו גם על מצבה הנפשי בשעת המעשה, והיה ברור שמשהו אצלה לא היה בסדר.
היום היא הורשעה בעקבות עסקת הטיעון במסגרתה היא הודתה במעשה ותקבל 12 שנים בכלא. הפרקליטות הסכימה לעסקה תוך התחשבות במצבה הנפשי הקשה בזמן ביצוע הרצח. השופט טרם אישר את זה כך שלא בטוח שזה באמת יהיה העונש.
לא שברור לי למה צריך עסקת טיעון, היא הרי הודתה מיד. מה הקטע של עסקת טיעון במקרה הזה? אם בפרקליטות חושבים שהיא צריכה לשבת 12 שנים, למה צריך עסקה?
אבל מעבר לזה לא ברור לי משהו הרבה הרבה יותר חשוב - איך מצבה הנפשי בזמן ביצוע הרצח קשור בכלל לכמות השנים שהיא צריכה לשבת בכלא?
מבחינתי זו שאלה אם היא אחראית למעשיה או לא. אם היא אחראית למעשיה, למה רק 12 שנים? זה אומר שהיא מסוכנת וצריך להרחיק אותה מהחברה. אם היא לא אחראית למעשיה, למה לשבת בכלא בכלל? אולי היא צריכה אשפוז במוסד מתאים? איזו מטרה תשרת הושבתה בכלא חוץ מנקמה?
אני חושבת שכל תפיסת הענישה במדינה (ובעולם בכלל) שגויה מהיסוד, והיה ראוי לחשוב עליה ולארגן אותה מחדש.