למה אי אפשר לראות את שני הצדדים?
נוצרה משום מה תחושה שאו שאדם הוא ישראלי פטריוט ושכל שונאינו ימותו באשר הם, או שהוא נגד המלחמה כי ישראל מבצעת טבח בחפים מפשע בתירוץ הקלוש של ירי לשטחה.
אסור לי לחשוב שהמלחמה הזו מוצדקת כי כבר שמונה שנים חמאס וארגוני טרור אחרים מטווחים ריכוזי אוכלוסיה בישראל ואין פוצה פה ומצפצף, ושהיה צריך לצאת למלחמה הזו הרבה קודם - וגם לחשוב שהאזרחים הפלסטינים החפים מפשע בעזה סובלים ונורא מסכנים?
אני לא יכולה לחשוב גם וגם? אני לא יכולה מצד אחד להזדהות עם תושבי הדרום ועם החיילים שלנו ולקוות שלא יקרה להם כלום, וגם לרצות שההרג בעזה יפסק?
שיהיה ברור, במספרים הגדולים של הרוגים אזרחיים בעזה אני מאשימה אך ורק את ארגוני הטרור. מי שלא רוצה שהילדים שלו יפגעו, עדיף שלא ימלכד את בית הספר שלהם ואת הבית שלהם בפצצות ולא ישתמש במסגד שהם הולכים אליו כאתר שיגור רקטות וכמחסן נשק. ואני חושבת שיש גבול עד כמה ישראל יכולה להניח לאזרחים ישראלים להפגע רק כדי להמנע מפגיעה באזרחים פלסטינים שמגוננים (לא תמיד מרצונם) על הטרוריסטים. ואני אפילו חושבת שהגבול הזה נחצה כבר מזמן (משהו כמו יומיים אחרי ההתנתקות).
אבל עדיין מותר לי לבכות על הילדים האלה, לא?