not his best work
מצאתי את עצמי מדברת על זה היום בשתי הזדמנויות שונות והבנתי שזה מתגבש לכלל;
אני אוהבת תמיד את היצירות המוכרות פחות של סופרים.
"אלוהים יודע" של ג'וזף הלר נחשב בעיני פי כמה מ"מלכוד 22" המהולל. למרות שאהבתי את "לוליטה" לנבוקוב דווקא "פנין" כבש את ליבי פי כמה. כל הספרים על משפחת גלאס ("הרימו את קורת הגג בנאים", "פראני וזואי" ) ורוב הסיפורים הקצרים של סאלינג'ר מקסימים וגאוניים הרבה יותר מ"התפסן בשדה השיפון" הידוע לשמצה. ולאחרונה התחוור לי שדיימון ראניון עושה עבודה טובה יותר ב"הברוקלינאים" מאשר ב"ברנשים וחתיכות" (ואני קוראת עכשיו את "טיפוסים קשוחים" וגם הוא לא מסתמן כאכזבה...).
מעניין אם אני המשונה או שלשאר העולם יש טעם לא מי-יודע-מה בספרים.