איך כותבים פוסט מאושר?
איך כותבים כשמאושרים?… איך כותבים מתוחכם ועמוק כשמאושרים? ובעיקר השאלה היא למה אושר לא שווה עומק. אז פוסט יקר אתה הולך להיות שטחי אך מאושר.
מתחילה לגלות איך זה לקבל בחזרה, פי הרבה ממה שנתתי. בסך הכל חילקתי כמה מילים טובות והתחלתי לקבל הרבה אהבה בחזרה.
זה התחיל בקרנבל בוונציה, אחרי המבחנים שלי החלטתי שאני רוצה לצאת ולהשתולל, ידיד שלי הזמין אותי לנסוע ברכבת לוונציה. התחפשתי בפיאה בלונדינית ובגדים צמודים לזמרת פופ
wannabe
להסביר את המילה לאילטקים זה לא קל :) איפרתי את הידיד שלי כאינקה או סוג של, מה שיצא יצא ואנחנו יצאנו.
בוונציה תמיד קורות אגדות. אחד המקומות הקסומים בעולם. הגענו להופעה של איזו להקה שאני לא מכירה אבל הם שרו שירים שהרקידו אותנו ולאט הכניסו אותנו למצב רוח חגיגי וקסום. בוונציה מה שכיף זה שהבילוי נעשה בצורה כזאת שעוברים כל הזמן ממקום למקום וכך עשינו המשכנו הלאה עם זרם אנשים אחרים והגענו למקום עם מוזיקה, קנינו בקבוק פרוסקו והתחלנו לרקוד. שם הכל התחיל, החיזורים הבלתי פוסקים של הגברים לבחורה בתחפושת הבלונדינית. ניגש אליי בחור יפה אך חרמן מדיי ותירץ שהוא לבד הצעתי לו להצטרף אלינו כדי שלא יהיה לבד. הוא הציף אותי במחמאות וברח כשהבין שהוא לא הולך לקבל ממני שום דבר מעבר לידידות שלי. הגענו למקום אחר, עברנו מבר לבר מאנשים לאנשים. הוחלפו הרבה מילים לפעמים סתם מבטים. אני החלטתי שאני רואה יותר מדיי אנשים עצובים והתחלתי לזרוק מחמאות ליד כל מי שעברתי, את יפה, אתה חמוד וחיוכים החלו להופיע על פניי האנשים, אני הייתי שמחה ופיזרתי קצת מאבקת השמחה שלי לאחרים והתמלאתי עוד יותר באושר. באחד המקומות שהגענו אליו, בעודי ממשיכה לבהות באנשים ולחייך אליהם, תפסתי מבט שלא עזב את המבט שלי והתחלנו לדבר וככה פגשתי משורר איטלקי אמיתי איתו דיברתי כל הלילה. עכשיו שאני חושבת על זה פגשתי אותו רק בגלל שפספסנו את האוטובוס הימי לרכבת. הדבר המוזר שאסור לשכוח זה איך כשאמרתי לו שנולדתי באוקראינה הוא ישר אמר לי את שם העיר רק כי הוא הכיר איזה משורר שנולד שם וזה הכניס אותי לשוק. אחרי זה הגענו לדירה שלו, אכלנו, ודיברנו, אהבתי שהוא היה ממש נחמד לידיד שלי. ככה העברנו את הזמן אצלו עד שלקחנו את האוטובוס הימי לתחנת הרכבת. חזרנו הביתה בסביבות 6,7 בבוקר. ככה זה כשאתה נכנס לוונציה דברים משונים קורים.
החוויה הזו הייתה נפלאה.
שלשום בטרוויזו הפעם, יצאתי עם מריו- ידיד שלי, הפעם אלכנו לאכול שוב סושי ואחרי זה הוא איכשהו לקח אותי למקום של קריוקי וזה הצחיק אותי וראיתי בזה חוויה. איטלקים שרים להם שירים איטלקיים ישנים. עד שאיכשהו עלה שיר של מטאליקה ודחפו לי מיקרופון אז זה הסיפור שלי שרה מטאליקה.
המשכנו לפאב הקבוע שפחדתי ללכת בגלל הניאו נאצים והבושות שחשבתי שעשיתי עם כמה חבר’ה אבל הניאו נאצים לא היו שם והחבר’ה דווקא קיבלו אותי בשמחה גדולה וחיוכים והרגיעו אותי שלא עשיתי שום בושות. הרבה אנשים הביעו רק אהבה, חיבה וחום וזה היה כיף. שיחקנו גם בקליעה למטרה וניצחתי :)
עכשיו שני גברים כותבים לי כל הזמן שירה ומילים יפות וליבי מתמלא בחום. אנשים אוהבים אותי אבל בעיקר אני אוהבת אותם ווזרקתי פה הרבה פרטים כי אני לא רוצה לשכוח.
יש בי כל-כך הרבה אהבה שאני רוצה רק לחלק עוד.
זה לא רק עניין של לתת ואז לקבל זה עניין שכשאתה מקבל ומתמלא אתה רוצה לחלק ולתת.
הפוסט הזה מבולגן, שטחי, מתפרץ אבל כל-כך מאושר ומלא אהבה.
אוהבת כל-כך, את החיים שלי, את האנשים שלי, את הדברים שלי ואת החוויות שלי.
אוהבת כל-כך
מתחילה לגלות איך זה לקבל בחזרה, פי הרבה ממה שנתתי. בסך הכל חילקתי כמה מילים טובות והתחלתי לקבל הרבה אהבה בחזרה.
זה התחיל בקרנבל בוונציה, אחרי המבחנים שלי החלטתי שאני רוצה לצאת ולהשתולל, ידיד שלי הזמין אותי לנסוע ברכבת לוונציה. התחפשתי בפיאה בלונדינית ובגדים צמודים לזמרת פופ
wannabe
להסביר את המילה לאילטקים זה לא קל :) איפרתי את הידיד שלי כאינקה או סוג של, מה שיצא יצא ואנחנו יצאנו.
בוונציה תמיד קורות אגדות. אחד המקומות הקסומים בעולם. הגענו להופעה של איזו להקה שאני לא מכירה אבל הם שרו שירים שהרקידו אותנו ולאט הכניסו אותנו למצב רוח חגיגי וקסום. בוונציה מה שכיף זה שהבילוי נעשה בצורה כזאת שעוברים כל הזמן ממקום למקום וכך עשינו המשכנו הלאה עם זרם אנשים אחרים והגענו למקום עם מוזיקה, קנינו בקבוק פרוסקו והתחלנו לרקוד. שם הכל התחיל, החיזורים הבלתי פוסקים של הגברים לבחורה בתחפושת הבלונדינית. ניגש אליי בחור יפה אך חרמן מדיי ותירץ שהוא לבד הצעתי לו להצטרף אלינו כדי שלא יהיה לבד. הוא הציף אותי במחמאות וברח כשהבין שהוא לא הולך לקבל ממני שום דבר מעבר לידידות שלי. הגענו למקום אחר, עברנו מבר לבר מאנשים לאנשים. הוחלפו הרבה מילים לפעמים סתם מבטים. אני החלטתי שאני רואה יותר מדיי אנשים עצובים והתחלתי לזרוק מחמאות ליד כל מי שעברתי, את יפה, אתה חמוד וחיוכים החלו להופיע על פניי האנשים, אני הייתי שמחה ופיזרתי קצת מאבקת השמחה שלי לאחרים והתמלאתי עוד יותר באושר. באחד המקומות שהגענו אליו, בעודי ממשיכה לבהות באנשים ולחייך אליהם, תפסתי מבט שלא עזב את המבט שלי והתחלנו לדבר וככה פגשתי משורר איטלקי אמיתי איתו דיברתי כל הלילה. עכשיו שאני חושבת על זה פגשתי אותו רק בגלל שפספסנו את האוטובוס הימי לרכבת. הדבר המוזר שאסור לשכוח זה איך כשאמרתי לו שנולדתי באוקראינה הוא ישר אמר לי את שם העיר רק כי הוא הכיר איזה משורר שנולד שם וזה הכניס אותי לשוק. אחרי זה הגענו לדירה שלו, אכלנו, ודיברנו, אהבתי שהוא היה ממש נחמד לידיד שלי. ככה העברנו את הזמן אצלו עד שלקחנו את האוטובוס הימי לתחנת הרכבת. חזרנו הביתה בסביבות 6,7 בבוקר. ככה זה כשאתה נכנס לוונציה דברים משונים קורים.
החוויה הזו הייתה נפלאה.
שלשום בטרוויזו הפעם, יצאתי עם מריו- ידיד שלי, הפעם אלכנו לאכול שוב סושי ואחרי זה הוא איכשהו לקח אותי למקום של קריוקי וזה הצחיק אותי וראיתי בזה חוויה. איטלקים שרים להם שירים איטלקיים ישנים. עד שאיכשהו עלה שיר של מטאליקה ודחפו לי מיקרופון אז זה הסיפור שלי שרה מטאליקה.
המשכנו לפאב הקבוע שפחדתי ללכת בגלל הניאו נאצים והבושות שחשבתי שעשיתי עם כמה חבר’ה אבל הניאו נאצים לא היו שם והחבר’ה דווקא קיבלו אותי בשמחה גדולה וחיוכים והרגיעו אותי שלא עשיתי שום בושות. הרבה אנשים הביעו רק אהבה, חיבה וחום וזה היה כיף. שיחקנו גם בקליעה למטרה וניצחתי :)
עכשיו שני גברים כותבים לי כל הזמן שירה ומילים יפות וליבי מתמלא בחום. אנשים אוהבים אותי אבל בעיקר אני אוהבת אותם ווזרקתי פה הרבה פרטים כי אני לא רוצה לשכוח.
יש בי כל-כך הרבה אהבה שאני רוצה רק לחלק עוד.
זה לא רק עניין של לתת ואז לקבל זה עניין שכשאתה מקבל ומתמלא אתה רוצה לחלק ולתת.
הפוסט הזה מבולגן, שטחי, מתפרץ אבל כל-כך מאושר ומלא אהבה.
אוהבת כל-כך, את החיים שלי, את האנשים שלי, את הדברים שלי ואת החוויות שלי.
אוהבת כל-כך