סבבה
חשיבה חיובית, למרות הלחץ המטורף בעבודה:
1. קיבלתי את ארבעת התכשיטים שהזמנתי מ- raisinlike ואני נהנית להסתובב איתם בבית, בגופיה ותחתונים, סתם כי הם מתוקים ומגניבים ומשדרים הומור ושמחת חיים. צמיד הפרצופונים הסגול משובב נפש ביותר, ועגילי העוגה מרנינים.
2. החזרות לכישוף על גלגלים 2 מהנות ביותר. חזרה לימי הכיף, הלמידה, החווייה והגילוי העצמי של הסדנה למשחק. מי היה מאמין שמ. גורודין העולל הוא כזה במאי מוכשר. כמובן שאני נסחפת כהרגלי - בחזרה האחרונה נפלתי בדרמטיות על הברכים. עכשיו ברך שמאל מתהדרת בחברבורה אדמדמה וברך ימין סגולה עד צהובה ורגישה מאד למגע. ביוגה ממש כאב לי לעמוד עליה. השחקנים האחרים, חלקם צעירים מאד (we're talking teens here), מקסימים ומוכשרים ולמרות שאני מבוגרת מהם באי אלו עשורים, הם לא גורמים לי להרגיש אאוטסיידרית. זה משהו שתמיד אהבתי במ"ת, אגב.
3. אחרי הפסקה של שבועיים ביוגה בגלל חו"ל, מוי כיף לחזור. ודרך אגב, חלק גדול מבעיות השרירים הקצרים ברגלים שלי וחוסר הגמישות שבעקבותיהם קשור להליכה על עקבים. ההגבהה של החלק האחורי של הרגל מקצרת את השרירים. אני משתדלת לא ללכת על עקבים, אבל יש מכנסים שפשוט אין ברירה איתם.
4. יש לי חברים טובים שאוהבים אותי ושולחים לי גלים קטנים של עניין ואהבה ואהדה במייל, בטלפון ופנים מול פנים. תודה שאתם אתם, אנשים.
5. רזיתי. זה כבר לא ברמת התחושה אלא ברמת המשקל. חמישה וחצי קילוגרמים. בסוף מאי נשקלתי על מאזנים ובסופ"ש אצל ridds. גם המורה שלי ליוגה הבחינה בשינוי. רק אחותי, שבעצמה רזתה 11 ק"ג ונהנית מהמצב הלא שגור של להיות בערך במידה שלי (היא נותנת לי מכנסיים שנופלים ממנה ועכשיו הם נופלים ממני), מחרב(נ)ת לי את השמחה בהערות פולניות. מזלה שהיא האמא של האחיינים שלי.
6. מה שמביא אותנו לסעיף הבא - האחיינים שלי, תאומי הפלא בני ה-7. אמירי מצליח להפתיע אותי (ואת שאר המשפחה) כל פעם מחדש: אחרי שהתגלה שהילד למד לכתוב אותיות קיריליות מילדה בכיתה שלו, השבת התברר לי שהוא גלש במשחק בחירות 2006 בוואלה כיף, משם עבר לוואלה חדשות וכך למד שעמיר פרץ הוא שר הבטחון, שהוא הפסיק לאהוב את ביבי מרגע שזה האחרון הפסיד בבחירות (תודה לאל) ושהוא יודע בערך מי זה דוד בן גוריון. והוא אומר אולמרט באופן המתוק ביותר שניתן. עידודוש מתבגר בצעדי ענק והאישיות שלו - מיושבת, רצינית, עגולה - פורצת מבעד לכל הבעיות ההתפתחותיות. את שניהם אני אוהבת עד כלות. את אמיר אני גם מעריצה ומשתאה לנוכח פלאיותו. את עידו אני ממש מחבבת, במובן הטוב של המילה.
עכשיו נשאר רק שהלחץ בעבודה ידעך קצת והכל יהיה בסדר. אבל לא נראה שזה הולך לקרות בקרוב. או אי פעם.