אוי, אלוהים
איזה יום עובר עליי.
בלילה, התרנגול הארור של השומרונים הארורים העיר אותי שוב ושוב. ושוב ושוב. ועוד פעם. ועוד פעם. וחוזר חלילה.
הלכתי למס הכנסה למלא טופס החזר מס ולהגיש אותו. חניתי רחוק. הלכתי בשמש והאזור הרגיש שלי, כתף ושכם שמאל, התחיל לצרוב. כרגיל.
מילאתי את הטופס. צילמתי את שלל המסמכים הנלווים. ניסיתי לצלם צ'ק והמכונה נתקעה.
ירדתי שתי קומות וניסיתי שוב. הצלחתי. ירדתי ללובי וחיכיתי בתור להגשת הטפסים אצל השומר בכניסה לפחות 10 דקות. בעמידה. הקרציה האובססיבית שהיה הראשון בתור התעקש שהשומר יחתים את כל אחד מעשרות התיקים שלו (לפחות 30, כנראה יותר) שוב ושוב כי הספרה 6 לא יצאה ברורה. אחריו היו כמה אנשים נורמלים ואז עוד קרציה עם עשרות תיקים ואובססיה לספרה 6.
חזרתי לאוטו. איי, השמש מכאיבה לי. חיפשתי את שטיפת הרכב הידנית שהייתי בה פעם לפני שנה ולא מצאתי. האוטו שלי לא יכול לעבור במכונת שטיפה כי המראות שלו נייחות, מה שאומר שהוא רחב מדי למכונה. וגם הפגוש שלו תלוי על בלימה.
נסעתי לקניון חולון כי זכרתי שגם שם יש שטיפה ידנית.
כבר אין.
חזרתי לאזור שטיפת הרכב ומצאתי אותה.
נזכרתי שאין עליי מזומן. נסעתי למרכז המסחרי לכספומט.
הכספומט לא עבד. מזל שיש שם שניים.
חזרתי לשטיפת הרכב. חיכיתי 15 דקות עד שתתפנה עמדה.
חיכיתי עוד שעה שישטפו לי את האוטו.
חזרתי הביתה נטולת כל רצון לחיות או לתקשר עם העולם.
אכלתי צהריים.
דחיתי את שיעור יוגה מ-17:00 ל-18:30 בתקווה להתאוששות.
עברו שעתיים.
אני עדיין נטולת כל רצון לחיות.
דידי חולה בשפעת.
אני שונאת תרנגולים ומחר אני צריכה לקום מוקדם.
שמישהו יהרוג אותי בבקשה.
תודה מראש.