ציפורניים, דיאטה, כעס, לחץ ואירלנד
ביום שלישי היה המפגש השישי והאחרון בסדנה 'חיים ללא כעסים'. מפגש אחד אמנם נאלצתי להחמיץ בגלל עבודה, ובחלק מהמפגשים האחרים סבלתי לא מעט משיעמום ועייפות, אבל בסך הכל, הסדנה הזו היתה לי טובה ביותר. הפסקתי לכסוס ציפורניים אחרי לפחות עשור, אם לא שניים. עכשיו אני צריכה לקנות פצירה דחוף כדי לעצב אותן קצת, ולהתרגל לכך שאני לא יכולה לדחוף אצבעות לכל מיני מקומות רגישים (ראש ואף, יא סוטים) מחשש שריטה.
בהשראת הסדנה גם הגעתי להכרה מסוימת בקשר לתזונה שלי ולהשפעתה על הבריאות והמשקל, ואני מנסה לעשות משהו בנדון. יותר פירות וירקות, פחות פחמימות ומזון מעובד וניסיון לשמור על מסגרת קלורית סבירה. בניגוד לציפורניי, שצימחו עד מהרה, המשקל שלי לא ממהר לרדת, מה שדי מתסכל אותי. גם רעב וקרקורי בטן לא ממש נמנים עם החוויות האהובות עליי במיוחד. אבל בסדר, הכי טוב זה לרדת לאט, ואני לא רוצה לעשות דיאטת כסאח או אפילו דיאטה. רק לאכול בריא ונכון יותר.
שני הדברים האלה אולי לא נראים קשורים לכעס, אבל זו גדולתה של הסדנה. דרך טיפול בכעס, זיהוי המקורות שלו והקשר שלו לדימוי עצמי, הערכה עצמית, ביטחון עצמי, תפיסת מציאות וכולי זזים גם דברים אחרים אצלי בראש (או אולי בנפש? מה שבטוח זה שלא בגוף. אוף עם השומן הזה). למדנו בסדנה טכניקות מאד יעילות להימנעות מעימותים ולטיפול בהם, ואני מישמת באדיקות. לא פשוט, אבל בטח שיותר פשוט מלהיקלע לעימותים מיותרים בעבודה. אני חושבת שהיה לנו מספיק מאלה.
ואם כבר עבודה, וואי וואי וואי. היום סוף סוף הצלחתי לסגור את הפיגור שהצטבר בחודש האחרון. כל החיבורים, השאלות, הפרויקטים, היוזמות, השינויים וכל היתר תחת שליטה. לא ממש עשיתי משהו חוץ מלעבוד ולנוח בחודש הזה. לא כתבתי הרבה פה, לא כתבתי בכלל ברשימות, פרשתי מארגון כנס הפעילים, ביטלתי פגישות עם חברים וגם דידי לא זכה ליותר מדי תשומת לב. עכשיו יש לי כמעט שבועיים עד הנסיעה לאירלנד כדי לסגור פערים בחיים שמחוץ לעבודה: לבקש מהבנק אישור למס הכנסה, להגיש בקשה להחזר מס, להעביר את האוטו טסט, לשטוף את האוטו (כי אחרת אין סיכוי שהוא עובר טסט), כאלה.
ואז אירלנד. אווווו, כמה שאני זקוקה לחופשה. יומיים דבלין, שבוע בגלוויי. בלי עבודה, בלי מיילים וטלפונים ובלת"מים. נקווה שהאוזן שלי תעמוד בטיסה ובעיקר בנחיתה. מאז שהיא נדפקה לא טסתי. מה שמזכיר לי - ביטוח רפואי לנסיעה. אני כבר מוסיפה את זה לרשימה.
ועכשיו, אם תסלחו לי - האלופה. ואחר כך כוכב נולד. הפייבוריט שלי הוא מישל גוריאלשווילי, אבל זה כבר חומר לפוסט נפרד.