אכסיומת הבחירה
ביום ראשון האחרון, ה - 6 באוקטובר, מלאו 40 שנה לנפילת יהודה רז קטן, החבר הכי טוב של אבא שלי, במלחמת יום כיפור (יחד עם עוד הרבה אחרים). לקראת באזכרה שהתקיימה לזכרו כתב אבא שלי הספד, שממחיש עד כמה האובדן גדול בשבילו, גם היום.
אכסיומת הבחירה
היה לי חבר, החבר מרחוב הס,
בהא הידיעה, אאמר מבלי להסס,
מכיתה א' עד הסוף המר בצבא -
החבר שלי יהודה, אותו נפשי אהבה !!
ילד מבריק הוא היה, מוכשר כמו שד,
שלרעיונותיו הפורים הייתי אז עד -
טלסקופ עם עדשה שהכין מפח וטיפת מים,
בו השקפנו יחדיו בגרמי השמים ;
עד אני שבן עשר בנה רדיו גביש
ובמיקרוסקופ הוא חקר קורי עכביש ;
עול ימים, חומרים הוא ערבב ורקח -
צבעים ברא יש מאין, אותי הדהים אז כל כך ;
ובסביבות אותו גיל, הוא לימדני תרגיל
איך ללכת על כביש במורד רחוב הס -
"אל תדאג, סמוך עלי, אנחנו לא נידרס,
אם רק נלחשש כמה מילות של כישוף" ;
ואכן, הוא צדק ועוד פעם ושוב :
לא אונה לנו רע, ממש סוג של נס ;
עם אברא קדברא במורד רחוב הס...
....
עברו השנים, חלפו ימי השכונה
והמוקד עבר ממרכז העיר לצפונה :
אנו בתיכון - עירוני ה' (והים),
הנעורים הם כעת ממש בשיאם -
מעבדות, שיעורים, בחנים, בגרויות,
ובין לבין, בחדווה, ממשיכים גם לחיות :
מסיבות של י"ב 4, סרטי מרקס במרתף,
שיט ובאולינג (אח, כמה זה כיף !)
סטייקים ב"אדריה", מעדני "סנדביץ' סיטי" -
כל חוויה קולינרית עם יהודה ניסיתי ;
הסטונס ולד זפלין הכתיבו קצב וצליל,
הגיטרה של הנדריקס, ג'טרו טול עם חליל ;
עם שערות ארוכות, בלי (כמעט) דאגות
(חוץ ממשוואות, פרדוקסים ומשחקי מחשבה)
פתאום הגיע זמננו להתגייס לצבא !!
....
אני הראשון הוא זה שבחר בשריון
(בלי טיפוס ג'בלאות, במחיר של גריז וקצת פיח),
דרכי אל הטנקים מתחילה בטירונות ברפיח ;
ואחרי כמה ימים שם, אני קולט (איזה נס)
את חברי היקר, החבר מרחוב הס,
לא יאומן כי סופר, צועד שם בסך -
גם הפציפיסט המושבע לאותה רפיח נשלח
(ביטלו לו את העתודה ברגע האחרון
ובלית ברירה, הוא ביקש, כמוני, שריון) ;
הוצבנו אז, שנינו, למסלול שוט-צנטוריון -
קרובים, אך מעולם לא יחד ממש,
"כמו אסימפטוטות" צחקנו "ללא נקודה של מפגש"...
....
עברה יותר משנה, כבר אוקטובר הגיע,
פלוגה ז' של יהודה עושה קו בחושנייה
והנה, הוכרזה ברמת הגולן כוננות
(שגרתית, לכאורה, בלי זרעי פורענות)
ופלוגה ג' "שלי", איזה מזל, מתגברת
דווקא את פלוגה ז' ; אותה, לא אחרת !!
וכך, מדי ערב, בצל טנקי שוט,
ליהודה ולי היה זמן לפגישות
וגם בערב כיפור, כשהשתרר הס מסביב,
שוטטנו יחדיו, כאילו ברחובות תל אביב,
ובין ענב לענב, שאל פינו הוגנב,
גילה לי אז יהודה : "אני דוד עכשיו -
נילי ילדה בן, שלחו לי על כך מסר"
בסלנג של היום - מצב רוחו היה 10 !!
אף אחד מאיתנו לא שיער, לא ידע
שהיה זה, בעצם, אז ליל הפרידה...
....
למחרת בצהריים נפתחה לה התופת -
פלוגות ז' ו-ג' יצאו להדוף את
הכוחות הסורים שכבר השיקו לגבול ;
ממרומי העמדות כל פגיעה הייתה בול,
אך, התחמושת אזלה מול טורי הצרים,
והמרחקים החלו, חיש מהר, מתקצרים
ואז, בום לפתע, אלוהי הרולטה
זימן לצוות של יהודה טיל או רקטה ;
אילו רק יכולתי להבחין שם ברשף,
אילו רק יכולתי למלמל את הכשף,
אילו...
כחום היום של כיפור, זה הקרוי יום הדין,
בצריח בוער מת אחי העדין,
רודף השלום, העניו, אוהב אדם וחיה,
מראשוני הנופלים במלחמה הוא היה ;
חתימה רעה ומהירה ועוד לאיש הכי טוב ?!
מקומם אותי שמישהו יכול כך לחשוב !!!
....
נוח, חבר, וזכור שבי אתה חי -
בחלום, בהקיץ, אצל אשתי וילדיי ;
עד יום מותי אמשיך להנחיל ת'סיפור
עליך, יהודה שלי, ועל אותו יום כיפור ;
ואם, בטעות, ניפגש, אם יבוא המשיח,
אולי אתה, ברוב כשרונך, אז תצליח
להסביר לי את פרדוקס הצדק של מעלה
ומה מלא רחמים שם, וכן הלאה והלאה...