תל אביב אדומה!!!!!!!
אוי, אילו צעקות אושר הלכו אצלנו בבית אתמול. אני מודעת לעובדה שמרביתכם (מרביתכן?) לא ממש מעורות בעולם הכדורגל הישראלי (או כדורגל בכלל), אבל אני כן, אני אדומה, ואתמול הייתי עוד יותר אדומה.
תקציר, למעוניינים - הפועל ת"א ומכבי חיפה שיחקו אתמול על אליפות - מכבי חיפה נגד בני יהודה (קבוצה תל אביבית גם כן, שהפסידה ביום שלישי להפועל את גביע המדינה ועדיין שיחקה ספורט, ולא קטנוניות) בבלומפילד, מגרש הבית של כל התל אביביות והפועל נגד ביתר ירושלים (שאנחנו שונאים), בירושלים, בטדי. עד הדקה ה - 92 של שני המשחקים (ששוחקו במקביל) היתה התוצאה בשני המשחקים 1:1, מה שאמר שחיפה אלופה, אבל אז הגיע שער אליפות בירושלים והפך הכל. היו עוד ארבע דקות מורטות עצבים בבלומפילד לפני שריקת הסיום ואז הכל נגמר. והתחיל.
אני לא ראיתי את המשחק של חיפה (ששודר בטלוויזיה), ורק שמעתי צעקות מכאן ומכאן. אבא שלי צעק כשבני יהודה תקעו גול לחיפה, כשהפועל תקעו גול לביתר. גרעין של אוהדי חיפה מאיפשהו מאחורי החלון של החדר שלי צעקו כשחיפה תקעו גול שוויון לבני יהודה, כשהפועל החמיצו פנדל.
בסוף, אני יושבת בחדר וחצי רואה CSI, ואז אני שומעת את אבא שלי צועק שוב - גול הנצחון של הפועל. ואז כבל לא יכולתי והלכתי להתרוצץ איתו בסלון. הוא היה אדום כולו ועצבני, כל התקפה של חיפה, כל הרחקה, וכששרקו את שריקת הסיום התחלנו לקפוץ באוויר ולצעוק ולצחוק.
מרוב התלהבות החלטנו לצאת לשתות - הלכתי להביא את מיכלי (איל, בעלה, אוהד מכבי, התבאס ולא בא איתנו), לבשנו שתינו חולצות אדומות (אבא שלי לבש כתום - גם כי אין לו אדום וגם לתת כבוד לבני יהודה שבלעדיהם לא היתה לנו אליפות) ויצאנו. הלכנו לנורמה ג'ין, ולמרות שהיו אנשים לפנינו נכנסנו - נראה לי שהמארח גם היה אוהד הפועל, אז הוא קימבן אותנו, וישבנו ושתינו בירה ושמענו את כל הצפצפות מבחוץ של האוהדים שבאו לחגוג בבלומפילד, ואודי וחבר שלו יוסי הצטרפו אלינו והיינו כל כך שמחים, היה ממש כיף. בדרך חזרה עברנו ליד בלומפילד, ואז הצטרפנו לחגיגות בצפצו]ים נלהבים (כמו כל המכוניות מסביבנו) וצעקות "יאללה הפועל!!!" שאבא שלי צעק לאוהדים בחוץ. אפילו היו קצת זיקוקים. כל פעם ששמענו צופרים גם אנחנו צפצפנו, וענו לנו איזה חמישה בזמנם... חזרנו הביתה בהיי מאורף, אני עוד ראיתי שני פרקי בונז בטלוויזיה לפני שהלכתי לישון, ואבא שלי כתב לחבר שלו שנמצא בסין וגם הוא מכביסט מושבע, על השמחה ועל הנצחון.
וזהו. עשר שנים עברו מאז הדאבל האחרון. הנה יש לנו עוד אחד. דמעות אדומות. :)
For the English speakers - I'm a fan of Hapoel Tel Aviv in soccer. They won the Israeli championship yesterday. This whole thing is just me giving a whole lot of detail and happiness. Red one. :)