I've been meaning to write this for ages.
דרך מבטך
אני רואה דרך מבטך
את מה שתמיד ביקשת להראות לי.
בכל יום מימי חיי, ולא תמיד הבנתי
למה.
כי בכל פנים מה שראית היה אחר
בכל אדם צעיר, בכל מוות
רק אותו.
עוד אלפי פעמים, חיית מחדש
ועודך.
עודך חי את חייך עם החלק שעוד שם,
שלעולם לא עזב את אותם הימים והלילות,
את המתכת החמה, את הצעקות
ואת הידיעה שיש פנים
שאתה יודע, שלעולם כבר לא יותר.
ואחרי שנים של זה, זה לא עובר, וזה אצלי
בדם, יחד עם הדם שלך,
וגם שלו, איכשהו.
בכל פנים,
בכל יום,
לפעמים אתה עדיין שם.
וכנראה, לעולם לא תוכל לצאת.