מיומנה של משלבת משתלבת
ב - 01.09.08 (כלומר, יום שני של השבוע הנוכחי), חזרתי לגן. בימים אלו אני מכהנת כמשלבת של שגיב, ילד מתוק עם PDD-NOS (הפרעת תקשורת לא מוגדרת, קווים אוטיסטיים או איך שלא תרצו לקרוא לזה) בתפקוד גבוה, בגן רגיל, כל יום מ - 8:30 עד 16:00.
( הגיע הזמן לחלוק חוויות )
קודם כל - מזל"ט על העבודה, ואיזה כיף שאת מעדכנת :-)
תשמעי, העבודה כמו שאת מתארת אותה היא באמת מאד מתישה. ימי חופש הם אפשרות אחת. אפשרות נוספת היא לקחת "מיני חופש", נגיד חצי שעה בכל יום, שבה שגיב משחק עם עצמו ואת יושבת ושותה משהו או אוכלת משהו. זה משהו שממליצים לאמהות לפעוטות, כאשר הפעוטות מעסיקים את עצמם - פשוט לנוח קצת בעצמן במקום לסדר / לנקות וואטאבר. אני מניחה שאת לא כל הזמן רצה אחריו.
כדאי מאד לדבר עם המשלבת הקודמת, ועם משלבות אחרות, ולקבל עוד רעיונות. בטוח יש איפושהו פורום של משלבות בנות עשרים פלוס עם רעיונות למילוי אנרגיה חסרה.
את אוכלת מספיק? את שותה מספיק? לפעמים תשישות נובעת ממחסור באוכל או בשינה.
לגבי התקפי הזעם - אין מה לעשות. זה עובר עם הגיל. תמיד יש כאלה, אפילו לילדים נורמלים לגמרי, ואני משערת לילדי הספקטרום יש יותר, כי יש להם פחות כלים להביע את עצמם. בכי לא עוזר (אני יודעת שכבר שמעת את זה). הכלה וקשב עוזרים. לא תמיד מבינים מה הם רוצים, אפילו אחרי שנגמר ההתקף, אבל חשוב לא לאבד את הפרופורציות. זה לא הילד שלך, והזעם שלו לא קשור אליך. הזעם שלו הוא על עצמו, ואת לא יכולה לתקן את זה.
לגבי השיעורים הפרטניים - זה יבוא עם הזמן. את אדם יצירתי מאד, ואני משוכנעת שברגע שתכירי אותו טוב יותר יהיו לך יותר רעיונות.
ומעבר לכל - מה שהמלכה אמרה. את עושה עבודת קודש, את עובדת עם ילד מאתגר מאד, במקום מאתגר מאד (גן ילדים! אמא'לה!), ואת מצליחה לשרוד. בשבועות הראשונים כדאי לנסות לשרוד. אחר כך לנסות לעלות עם הראש מעל המים, ואחר כך ללמוד לשחות.
{חיבוק גדול}
Reply
Leave a comment