מרצדס, סיפורה של מכונית
יום ראשון, ויש חשמל! הללויה.
למעשה, לא היה חשמל בהתחלה, אבל ניתאי התקשר לחברת החשמל, שם פקידה חסרת עניין טענה שהחיבור יחזור רק בחמש בערב. הוא דרש לדבר עם המנהל בקול ה"אני מזונגו זועם" הכי משכנע שלו, וכעבור כמה דקות נשמע מישהו צועק בסווהאילית "תחזירו קצת את החשמל!!", והופה, אפשר לראות את כל אוספי הסרטים הסיניים שלנו, שנמכרים ב-24 סרטים בדיוידי אחד, תחת שמות כמו "Ghost and Terrorists attack", "Carol also headed crazy" ו"The Lord of the Rings Object", כולל תרגום מקיף באינגריש.
הבעיה?
מרצדס, סיפורה של מכונית.
המרצדס הגיעה אלינו אחרי עשרים שנה באפריקה. אני בטוחה שהנאצים שהרכיבו אותה אי שם בשטוטגרט לא חלמו לרגע שהיא תתגלגל אל נמל מומבסה, למעשה הם בכלל לא חלמו שיום אחד העולם ישתגע עד כדי כך שלשחורים יהיה מותר לנהוג. לא רק שהיא היתה עשרים שנה באפריקה, היא גם בילתה חלק ניכר מן השנים האלו תחת חסותו של אנדרה, אבא של ניתאי, שעבורו בורות בכביש ופסי האטה הם כמו עלים נידפים ברוח, ואין לייחס להם כל חשיבות. המרצדס הגיעה אלינו ללא מראות, בלי ברגים לגלגלים, בלי מוט הילוכים, אבל עם רדיו והרבה רצון טוב.
אלא שזה לא מספיק, כך גיליתי בפעם הראשונה שיצאתי לחגוג את רישיון הנהיגה החדש שלי, מצויידת בתינוקת ורוח הרפתקאה. נסעתי לי לקפה מוקה, מקום שבו הזמן עצר מלכת והאייטיז שולט בכל פינה. בקפה מוקה תוכל להזמין עוגות שומניות במחיר שישה שקלים לפרוסת ענק, כוסות מילקשייק אדירות ומוצפות סוכר, ואפילו, כפי שאחותי חוותה על בשרה, משקה מרשמלו ומסטיק בגוון ירוק חשוד. השמנתי לי להנאתי, ובדרך חזרה חשבתי, למה לא לקנח בקולה צוננת בקיוסק בצד הדרך? חניתי לי (כמנהגי אז, כמובן שחניתי בעודי חוסמת את כל הדרך לרוחבה) על דרך עפר שכוחת אל לצד עדר עזים, כעשרים תרנגולות סתורות נוצות וחתול שמן אחד (אולי מסביר את המצב הרעוע של התרנגולות) וקניתי קולה. רק מה, המכונית לא מתניעה. אני מסובבת את המפתח שוב, לוחצת על דוושת הגז, וכלום.
תרנגולות מתחילות לטפס על המכונית, עזה פזיזה נוגחת בפגוש, ואלה מתחילה לבכות מאחורה. ניתאי ואנדרה נמצאים בעיר, ואין איש שיחלץ אותי. בעלת הקיוסק מסתכלת עליי בבוז. מרחוק מכונית מתחילה להתקדם אל המקום בו אני חוסמת את התנועה.
אבל אז נכנס לתמונה לני! לני, האיש הכל יכול.
לני הוא באופן רשמי הנהג של אנדרה. באופן רשמי, אני אומרת, כי לני הוא הרי האיש הכל יכול. הוא מכיר את כולם וכולם מכירים אותו. לני תמיד יגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע, הוא תמיד יעמיד פנים שהוא אוהב בדיוק מה שאתה אוהב, אך הוא עושה את זה בדרך כה מלאת חן עד שאתה לא יכול אלא להיות מוחמא. ואם אתה צריך משהו, מה שזה לא יהיה, לני הוא הכתובת.
התקשרתי אל לני, הסברתי את הסיטואציה.
איפה את? הוא שאל.
איזה קיוסק בצד הדרך עם מלא תרנגולות ועזים, אמרתי. יש גם חתול אחד.
אל דאגה! הוא אמר.
כעבור כמה שניות, צלצל הפלאפון של בעלת הקיוסק, והיא התקדמה לעברי.
It is Mister Lenny, היא הודיעה, Now we help you.
משום מקום הופיעו חמישה גברים חסונים וחשופי חזה, ומאחוריהם מספר כפול של ילדים סקרניים. הם שלפו את אלה מכיסא התינוק, הטיחו אותה לזרועותיי, ומיד החלו דוחפים את המרצדס הרחק הרחק במורד דרך העפר. המרצדס התחילה לדהור, להשתעל, והם רצים אחריה, כשלפתע, כמו קסם, היא מתניעה. כל הילדים צורחים ומוחאים כפיים, התרנגולות נזרקות באוויר, העזים פועות, החתול מפהק. כולם באקסטזה. מפינת הרחוק מגיעה המכונית החדשה של אנדרה (הידועה בשם The Flying Skuma Wiki, בשל צבעה הירוק ונטייתה לטלטל את הנוסעים עד הקאה) כשעל הגג יושב לני, כמו קיסר מול תהלוכת ניצחון. כולם מריעים, לוחצים את ידיו, מתחילים לשיר.
Mercedes Benz is fine now! אומרת בעלת הקיוסק.
עדיין לא חזרתי לקנות בקיוסק ההוא, אגב. למרות שאל המסעדה שבשער שלה התנגשתי בנסיוני לעשות יו-טרן חזרתי פעם אחת. הם לא זיהו אותי, חניתי באופן מושלם וזו היתה חוויה מתקנת מכל בחינה שהיא.
ולמה כל הסיפור הזה? כי המרצדס, לאחר שאחד הגלגלים שלה עף באמצע יער עבות (אבל זה סיפור לפעם אחרת, כי באמת, כמה סיפורי מכוניות אפשר ביום אחד?), אחרי שכל הגג שלה הרקיב בשל הגשמים הבלתי פוסקים, אחרי שהאורות האחוריים שלה כבו מבלי לשוב עוד, וגרוע מכל, אחרי שגנבו לנו את הרדיו, נשלחה לאחר כבוד לתיקונים.
ואנחנו תקועים פה בבית, עם הקופים, הציפורים הענקיות וצהובות המקור, הנוף המושלם של האוקיינוס ההודי, ועם חשמל, למרבה המזל. אבל כמה סרטים סיניים אפשר כבר לראות? כמה שירי לינגלה אפשר לשמוע? כמה ספרים אפשר לקרוא? כמה תלונות של תינוקת אפשר לספוג?
אני רוצה קפה מוקה, אני רוצה מסעדה הודית, אני רוצה טיול ארוך למעגן הסירות של קיליפי, אני רוצה לנסוע למלינדי, אני רוצה לנסוע לחוף הדרומי, ששם תמיד השמש זורחת, אפילו כשפה יש סופת גשמים. וגם נגמרה לנו הקולה.
מיציתי את הפסקת המחשב שלי. אני חוזרת לבדר את אלה על ידי הנחת דליים על ראשי, ריצה ודילוגים בבית ולבישת מכנסיים על ראשי. בהצלחה, שירה.