shira takhlishi ta'muzika
(האנטרי הזה מחכה פה מאז יום ראשון, ואין לי עצבים לעדכן אותו, אז הרי הוא לפניכם על תפארת שגיאות הניסוח והתחביר שלו! בכל מקרה מה חשוב בו זה התמונות, טאדאם)
אני צריכה להיות באוניברסיטה רק בשתיים. למה אני ערה? כלומר, רציתי לקום מוקדם כדי ללכת לדואר ולהכין משהו לפגישה הראשונה שלי עם ילד הפר"ח, אבל אם זה המצב, מה בדיוק אני עושה מול המחשב?
אני מתחילה ללקות בתשישות אקדמית, בנוסף לתשישות הרגילה שנובעת מפחות מארבע שעות שינה כל יום. כלומר, יש לי אלפי עובדות ותאוריות שמתרוצצות לי בראש, ואני לא בטוחה באיזו הרצאה או באיזה מאמר קראתי עליהן. אלו רק שברי רעיונות, ומכיוון שאני לא יכולה לקשר אותם לשום דבר ולעיתים אני אפילו לא זוכרת איך קוראים להם, אני גם לא יכולה לבדוק בסיכומים שלי. המצב העגום הזה מביא אותי למסקנות מופרכות כמו שהפורמליסטים הרוסים הביאו לפריחת התרבות החצרונית בצרפת של המאה ה-16 ואז אני מרוצה מעצמי והולכת לישון.
לא אכפת לי מה אנשים אומרים, החדש של הסטרוקס עושה לי הרבה שמייח. בכלל, כל הקריאות האלו בצרפתית הגבירו את זמן ההאזנה למוזיקה שלי פלאים. פתחתי שיטות לקרוא כך שאני אצטרך להקדיש לטקסט תשומת לב מינימלית. אני קוראת קטע, מבינה את השטות הנאמרת בו, מסמנת את כל המילים שאני לא מבינה, ואז במשך חצי שעה מרפרפת בחולמניות במילון תוך כדי שאני שרה ורוקדת בחדר.
הדיאטה המוזיקלית, לעומת זאת, קצת מצומצמת. בסופשבוע, בעיקר מיקסים, סטרוקס וקוקטו טווינס. ממ.. חברתי החרדיה אינה שלחה לי את החדש של דת' קאב!! אבל כמו תמיד אני צריכה יותר מחמש האזנות לפני שהם תופסים לי את האוזן. אני כל כך איטית במוזיקה שזה מתסכל, זה כמו שאני שונאת כל דבר בפעם הראשונה שאני שומעת אותו. ממ. גם האוקרוויל ריבר השני והדצמבריסטס הסתובבו הרבה על הווינאמפ שלי, משום שהדיסקים משום מה מסרבים להגיע, יחד עם כל הוויקרת'אנס שהוזמנו לפני.. אר.. יותר מחודש. כדאי לבדוק את העניין. לא משנה. הדצמבריסטס גורמים לי לחשוב על אחוזות דרומיות ומלחמת אזרחים וסקרלט או'הרה נאכלת על ידי אנשי זאב במדי המשמר הבריטי, וכל זה גורם לי עוד יותר לשקוע בהרהורים וחלומות כשראשי מונח על כתביו של נורברט אליאס שמחכים לתרגום.
אני תוהה איך זה שדבריו של מר נורברט יותר בהירים בצרפתית מאשר באנגלית. ממ. ניתאי קנה לי את שמלת המוד הכי מגניבה בעולם!! זה השמלה היחידה ש *תופים* עשויה משמיכת פיקה! אמא שלי כל כך נחרדה מהרעיון שהיא אצה רצה להסתיר את שמיכות הפיקה של קיפי וטאו-טאו מחשש שאגנוב אותן ואכין מהן מלבושים.
וכדי לסיים אנטרי חסר משמעות ועניין, אני אשים פה כל מיני תמונות. אר. לפחות עד שתגמר לי הסבלנות לעשות להן ריסייזינג. רובן די ישנות, אבל נו שויין!
I was such a tourist. Nitay was so embarrassed because all I wanted to do was to take pictures. That is, until he realised he was a fucking tourist too.
Nitay thought he's found the ultimate weapon against the killer woman.
But she's still got a few tricks left.
I think we've captured the essence of this film.
Yay! Bobo's got pretty buttons!
Clark and Bobit @ Hydepark.. he's in my icon too! Clark soooooo rules.
'nuff said.
The dorkiest picture ever! I can't decide what's dorkier, the platform number, our matching shirts and shoes or the fact we willingly took this picture.
When I grow up, I'm gonna live in Cambridge.
The House.
Bob and Dubi Classi on the train back to London.
We're taking that teddy bear way too seriously.
Broken Social Scene. I love this picture and am proud of the fact I may have been the one who's taken it.
The plot to blow up the Tower Bridge!
Okay, this one wasn't taken in England but I'm drinking orange juice and that should suffice.