the hardest thing in the world to do is to find somebody believes in you.
"אז את מבינה, הם לא האמינו לדו"ח הצבאי" אומרת החיילת בחצאית ובכומתה על הראש, "אז הם הביאו איזה פתולוג דני שעשה נתיחה חוזרת."
"ומה הוא אמר?" שואלת החיילת בתלתלי הבלונד.
"שהם בדקו שוב את הגולגולת, את פצעי החדירה כלומר, הם מצאו את פצע היציאה בחלק האחורי התחתון של הראש. את מבינה?"
"אז מה זה אומר?" הבלונדה מקשה.
"שזו היתה התאבדות," הכומתית מסבירה, לוחשת כממתיקת סוד, "שהוא החזיק את האקדח ככה - " והיא מדגימה עם האצבעות שלה.
שתיהן במרחק נגיעה ממני, אבל יותר מכך - שתיהן במרחק נגיעה מאמא של עידו, שמחבקת שורה ארוכה של אנשים בזה אחר זה, סרט נע של מנחמים שכולם מחיכים בעגמומיות ומנסים שלא להישיר מבט עם הקבר. ואני לא יודעת מה אני רוצה יותר - להתפלל שהיא לא שמעה מילה מהשיחה, או לבעוט כל כך חזק באחוריהן עד שהן ירגישו שהן נדרסו על ידי להקת פילים אפריקאיים.
"אומרים שהוא היה בתחום של מחשבים," אומרת החיילת עם הכומתה, "אבל אני לא יודעת."