and it was perfect until the telephone started ringing ringing ringing ringing ringing off.
אתמול יפעת התקשרה אליי למשרד וניגנה בפסנתר עד שהבטריות של הפלאפון שלי נגמרו. זה היה נורא יפה, הסיטואציה. בדרך כלל אני לא יודעת להעריך מוזיקה קלאסית, אפילו עם אינסטרומנטלית יש לי חריקות, בעת שהאזנתי למוגוואי התחלתי לזמזם להם מילים שלופות מהמותן שנשמעו באופן חשוד כמו השורה הראשונה של Such Great Heights.
אני קוראת את הצרפתי הגזען שניתאי קנה לי ליום ההולדת, ומפתיע אותי עד כמה דברים לא נכונים לפי תפיסת העולם שלי מפריעים לי, אפילו כשמדובר בספר, ואפילו שאני יודעת שהם נכתבו כדי להשרות את האווירה הלא נכונה הזאת. אולי משום שזה בצרפתית, ולוקח לי זמן להבין את ההקשר והרעיון של כל פסקה. כשנופל לי האסימון ואני מבינה "רגע! הוא מדבר פה על בחורה שמשפשפת לו את הביצים!" (הערה מנטלית: Bite זה כנראה זין. במילון שלי לא היתה את המילה הזאת, וזה חבל, כי במיוחד קניתי מילון שהבטיח קללות ומילות זימה) ואז פניי מתקדרות ועיני מזילות דם.
זה כמו שקראתי את ההארי פוטר הראשון (כדי לשפר את הצרפתית! באמת!) וכשהם אכלו משהו בשרי (ולא היתה דרך להתחמק מזה, אחרי הכול בדקתי את כל המילים במילון) המוח שלי עשה סוויץ' אוטומטי ובכל מקום שבו היה כתוב "המבורגר", התווספה אחריו המילה "סויה". זה היה מנגנון ההגנה שלי להמשיך לחבב את הארי.
את הגיבור של הצרפתי הגזען אני לא חושבת שאצליח לחבב, אני גם לא חושבת שזו המטרה. ב-25 העמודים שקראתי הוא הצליח לשבור את כל החוקים של תפיסת עולמי הרעועה. ואולי זה ילדותי, אבל קשה לי עם ספר שאי אפשר להתחבר אל הדמות הראשית שלו. זה כמו שאין לך נקודה אחיזה בכלל בתוך עולם הספר! *מרימה אגרוף אל האוויר*
בשבוע שעבר ביקרתי בקיבוץ קריית חיים. ראיתי את הבית של ההורים של מצנע ונוכחתי לדעת שכל מה שיש שם זה בתי קפה. יוני ואני צפינו ב"דרקון אדום" והוא הצליח לפחד ממנו אפילו שהוא ראה אותו כבר. "פחדתי שהסוף ישתנה לי" הוא הודה בעגמומיות, אבל איך אפשר לפחד מסרט שכבר ראית? אלא אם כן יש בו רוחות רפאים, ואז זה שונה לחלוטין. *רועדת* או ילדות עם שיער ארוך שאף פעם לא ישנות. *רועדת עוד יותר*
אגב ילדות שלעולם לא ישנות! צפיתי בסיקוול היפני לפני כמה ימים ב"יס" וזה היה הסרט הכי לא קולנועי שאי פעם חזיתי בו, שום דבר שם לא התנהל בצורה הגיונית! כלומר, סרטים יפנים, את תמיד נותנת להם הקלות אינסטינקטיביות בתחום הזה, אבל הסרט הזה העמיד פנים שיש לו עלילה ומקום אליו הוא מתקדם, ושום! שום כלום! אין הגיון, אין כלום! והדמויות כלל לא תמהות על כך, הן מתנהגות כאילו ככה זה צריך להיות! ארג! *דופקת ראש בקיר* אוקיי, דמיינו את הסצינה הבאה:
*בעצם אל תדמיינו אם לא ראיתם את הסרט "רינג" המקורי, או בשמו העברי התמוה "הצלצול". אבל בכל מקרה אחר כן תדמיינו כדי להבין את גודל הזוועה!*
סוף סוף יש קטע מפחיד בסרט: הגיבורה, יחד עם הילד הקטן מהסרט הראשון, מוצאים את עצמם לאחר הרבה תלאות לחלוטין לא מובנות, לא לצופה ולא לכותב התסריט, בתוך הבאר של הקריפית הקטנה.
בפאניקה והיסטריה הם מחפשים דרך לצאת החוצה, ולפתע משתלשל חבל אל תוך הבאר. לא לגמרי מופתעת מהתפתחות, תופסת הגיבורה את החבל, מעמיסה את הילדוד על גבה, והם מתחילים לטפס.
ממעמקי הבאר עולה לו וצף שובל סבוך ועקום למראה של שיער שחור. כן כן, הקריפית הקטנה. בכוחות אל-אנושיים היא מתחילה לטפס אחריהם, ידיה המצולקות ונוטפות הג'יפה אוחזות בזיזי הבאר בעודה מצמצמת את המרחק בינהם במהירות מפחידה.
הגיבורה צורחת, מחזיקה חזק בילדוד וממשיכה לטפס בעוד עור ידיה נקע על החבל הגס ואור היום מחוץ לבאר נראה רחוק מתמיד.
ללא שום בעיה תופסת אותם הקריפית הקטנה, חושפת את שיניה המצהיבות אל מול הגיבורה והילדוד ומתכוונת לעכל אותם חיים, הצופה נשען קדימה ולש את בטנו בייאוש, מצפה לסוף הנורא, כשלפתע פותחת הקריפית את פיה ואומרת:
הקריפית הקטנה: למה אתם היחידים ששרדו?
ונופלת חזרה אל תוך הבאר.
???
עכשיו, *זה* אנטי-קליימקס.
And because of a promise given too lightly, I shall succumbed to the horrors of the "gay lj crap about 8+1 people on my friends list, keeping it somewhat vague to add to the mystery". Minus the vague thing cos I'm no good with it. Let the games begin!
1. We're very different in all aspects available, but you did my hair and I'm thankful. I'm proud of the change your life has taken in the past year, and I truly believe you will reach your goals.
2. Your clothes are funny and (luckily for you) do not fit me. You are a disgrace to polka dots. NEKAMA is afoot.
3. I'm all about changing your paradigm (*cough*idon'tlikemayday*cough*). Thanks for the support and offering friendly shoulder to cry on.
4. You're the only person I know who can write about doing nothing all day long and make it sound bloody funny. Death to the postal service
5. Que nous soyons amis ou amoureux, mais maintenant nos cœurs battent à deux.
6. May seem silly, but after each entry I post, I wait for your comments. It seems that no matter how much rubbish I ramble about, you will always have something meaningful and uplifting to say. I am thankful for that and sorry I don't comment just as much. We should get drunk together sometime.
7. Your journal is FUN, plain and simple.
8. You must be the most boring person I've ever met. Fucked if I know what you're doing on my LJ friends list. It's sort of sad, I believe you are intelligent and talented enough. Why did you choose to waste it all away?
9. Technically you're not on my friends' list, but um, I just wanted to say you're a whiny rich white kid who just pretends he has real problems. And you're ALL MINE!
Yep! That was fun. Now guess away, keep me entertained!