ארגנטינאים
מסתבר שכל הזמן הזה חייתי תחת אבן גדולה וכבדה ובכל העולם הגדול שמעבר לאבן שלי היה ביקוש עצום לגברים ארגנטינאים.
איזה קטע...ולא סיפרו לי.
הסיפורון בעצם מתחיל לפני כשנה וחצי, עת ישבתי לי איפשהו (לא זוכרת איפה ולמה) וחיכיתי למישהו (לא זוכרת, נו) ולפתע(!) עצרה לידי מכונית ועלם צעיר עם קוקו צהבהב שאל אותי באופן ישיר - "אפשר לקבל את המספר שלך?" מרוב בהלה בהיתי בו למשך כמה שניות ואז דרשתי לדעת למה ומדוע ואם הוא לא במקרה עובד ברשות השידור שסוף סוף מצאה אותי ועכשיו תיקח לי את הטלוויזיה. והבחור התחיל לקשקש לי שמצאתי חן בעיניו ושככה הוא, אם הוא רואה מישהי חמודה הוא חייב לעצור ולדבר איתה ושמה לעשות - הוא ארגנטינאי וארגנטינאים, מסתבר הם ייצורים חמי דם ולהוטי יצרים ואפילו שיש לו חברה, הוא עדיין מעוניין במספר שלי. ז"א, את הקטע עם החברה הוצאתי בלחץ קל. "אבל אל דאגה" אמר הבחור - "כשאני עם מישהי, אני רק איתה". אז עכשיו כשאתה פה איתי...זה אומר שאתה לא איתה...? תהיתי, אבל בשלב זה החלטתי לקצר הליכים ולנפנף את העלם המבולבל, אפילו שהוא ארגנטינאי (כמו שהוא טרח להזכיר לי לפחות פעמיים) ואני מפסידה.
עבור לשנה אחר כך, אני נוהגת בדרכי ל...אנשהו ורכב עוצר לידי ברמזור. ושוב - ביקש מספר, קישקש לי שאני חמודה וציין בגאווה שככה הוא,
ישיר, מה לעשות - הוא ארגנטינאי. ואז כשנפל לי האסימון, ברכתי אותו על העקביות ואז לשלום כי בדיוק התחלף הרמזור, למזלי.
עבור לשלשום. אני חוצה את הכביש, בחור צעיר עם קוקו צהבהב - נו, הקטע הקבוע: "סליחה, אני פשוט חייב לבקש ממך את המספר שלך, סליחה שאני כזה ישיר...מה לעשות אני ארגנטינאי" הצהיר בגאווה העלם. ואני, שועלת קרבות ותיקה, עניתי "אוי, אז לא! אני לא סובלת ארגנאינאים! אתה יודע מה אומרים עליהם..." רמזתי בהרמת גבה משמעותית ואז הסתובבתי והלכתי משם, מרוצה מעצמי.
אבל זה באמת מטריד אותי מאז; מה הקטע עם הארגנטינאים ולמה הבחור הנודניק הזה חושב שזה עושה אותו כזה משהו משהו? יש משהו שאני צריכה לדעת על החבר'ה האלה?