(no subject)

Aug 22, 2020 00:51

אז מה עם הגברת. היא לא מדברת. לא מספרת את מה היא עוברת לאף אחד . כלאף אחד לא אכפת.
אז מה היא עושה. בישולים-כביסה. וגם מגדלת ילד. שום דבר מיוחד. פרט ל... אבל בלי "פרט". לכולנו יש ילדים. וכולנו מיוחדים.
טוב, אז מה עם הגברת. היא אוספת, אוגרת דברים, חפצים. מה היא עושה. אולי מנסה להשלים מה שחסר לה. חסר מבפנים. ומי שיודעה לקרוא על פנים, על קמטימ - הוא קוראזה נכון. גם שומן סביב הבטן היא רק חגורת ביטחון. היא יודעת שזה לא פיטרון. ואז על תחשבו,וכל יום היא לוחמת, מבשלת כוסמת, חותכת סלט, בורשט עם כרוב. אבל, כמו שכתוב, כן כבר כמו שכתוב - "לא אכפת". בסופו של דבר לא אכפת.
היא כבר לא מפחדת לא מחאוס ולא מקור. היא עושה עבודת נמלים, עבודה יום-יומית, לימים אין ספור. היא רק לא מסוגלת להיות עם אלה... עם הרסנים. אלה שלא מבינים
אז תגידי לי,איך זה קרה לך.נו, איך זה קרה. את חזרת כבר הביתה ,חזרת כבר בחזרה. את בבית כבר. או לא. ואם כן, נו אז איפו את, בחורה
את כבר לא צריכה להוכיח לאף אחד שום דבר. כל ההסכם ישן הוא פג תוקף וכל הדיבור ניגמר.
מעכשו את מאוד נזהרת מהסכמים.
רק חייבת כל יום את חייב לחזורת ,להשקות פרחים .
אז לאן את הולכת, לאן את תלכי עכשו. דרך כל קוכבי הלכת, מעבר שביל החלב.
חלל תסרגי לי,תארגי שבילים ,נמלה.
תופרת יקום היא וכל היקום שלה.
Previous post Next post
Up