ректор прислал
שלום,
בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכׇּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כׇּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים (איכה א:ב)
אנו בפתחו של ט' באב, לטעמי, אחד המועדים המשמעותיים של השנה הישראלית שלא נופל בחשיבותו מיום כיפור. אם האחרון מתמקד בחשבון נפש אישי, הראשון מיועד לחשבון נפש לאומי. לאורך ההיסטוריה היהודית הגלותית, בט' באב ציינו אירועים נוראיים נוספים מעבר לחורבן בתי המקדש כגון גירוש יהודי אנגליה (1290), צרפת (1306) וספרד (1492) וגירוש יהודים בתקופת השואה. הפסיקה ההלכתית היהודית לדורותיה העצימה את חשיבות הצום בקביעת אורכו ליממה, באימוץ האיסורים של יום כיפור גם לצום זה, בקריאה של מגילת איכה ובחיבור של קינות שהתווספו לתפילה. למרות שעם הקמת מדינת ישראל והחזרת הריבונות הפוליטית והדתית הסתיימה הגלות, יש סיבות טובות להמשיך ולציין את ט' באב, כיוון שעם או לאום שאינו מתעמק, לומד ומכיר את עברו יתקשה בהבניית ההווה ולא ישכיל לסמן לעצמו את הנדרש לעתיד טוב יותר.
ט' באב השנה נופל בעיצומו של מאבק על זהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל. אם במשך 75 שנה, ידענו, עם מעידות ולא מעט קושי, למצוא איזונים ובלמים שיאפשרו ליהדות ולדמוקרטיה לדור בכפיפה אחת, עתה, בתהליך חקיקה לשינוי מערכת המשפט, מתגלות בשיא תפארתן הסתירות הקיימות בין שני היסודות המכוננים הללו של המדינה. ההיסטוריה היהודית מלמדת, בין השאר, שיש חשיבות במתינות ובמציאת דרך האמצע, וכאשר פונים לקיצוניות, התוצאות הן הרות אסון. מעטות הפעמים לאורך ההיסטוריה היהודית שגורלנו היה בידינו, ופעמים רבות, היהודים היו "רגלים" בלוח השחמט של שליטים, ממלכות ועמים אחרים. אך כאשר גורלנו היה בידינו, וגם כאשר היה מדובר בסוגיות או מחלקות פנים יהודיות, לעיתים קרובות, נסחפנו מהר מדי אחרי הקיצוניים ולא השכילנו לשמוע קולות ודעות מתונים. התמזל מזלנו לחיות במדינת ישראל עצמאית וריבונית, אך נראה שאנו שוב מתעלמים מעברנו ונסחפים אחר הקיצוניים.
מחובתי כרקטור לדאוג לכלל האוכלוסיות המרכיבות את הקהילה שלנו ולשמור מכל משמר על הערך המרכזי שהוא בבסיס העשייה שלנו - החופש האקדמי. החקיקה במתכונתה המוצהרת תסב נזק אדיר למערכת להשכלה הגבוהה בישראל בכלל, ולאוניברסיטה בפרט. ברור לי לחלוטין שכבר עכשיו, עם ביטול עילת הסבירות על החלטות הממשלה והשרים, יש פוטנציאל ממשי ומידי לפגיעה בחופש האקדמי, בין במחקר, בין בהוראה, ובין ביכולת של כל מרכיבי הקהילה שלנו להביע דעות שונות ומגוונות ולבקר את המערכות השלטוניות. לאור זאת, אני מקווה שברור מדוע אני מרגיש צורך לנקוט עמדה כל כך חד משמעית נגד תהליך החקיקה כפי שהיא מקודמת כעת. כרקטור, אינני מתבטא בנושאים הקשורים לתפיסות העולם של הימין והשמאל בישראל, אלא מתבטא רק בנוגע לניסיונות לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי עצמם המאפשרים את אותו השיח הפוליטי. כאשר על הפרק עומדת חקיקה שתפגע גם בחופש האקדמי, מתוקף תפקידי אין לי ברירה אלא לנקוט עמדה ולפעול, יחד עם הסנאט ואתכם/ן, למען כולנו.
אני צם כל שנה בט' באב, קורא במגילת איכה, ועושה חשבון נפש. השנה הצום יהיה עוד יותר משמעותי ואני רוצה לקרוא לכולנו, קהילת האוניברסיטה, ולמנהיגנו לנצל את ההזדמנות שיום זה מעניק לנו. כדאי שכולנו נזכור שמה שמחבר בינינו הוא הרבה יותר גדול מהמפריד, והמחבר - הדמוקרטיה והיהדות - הוא המאפשר את המחלוקת, ריבוי הדעות, ותפיסות עולם שונות. חשוב ביום זה לקרוא גם את מגילת העצמאות (אמנם המילה דמוקרטיה לא מוזכרת, אך הערכים המרכזיים שלה נמצאים במגילה) ולזכור במיוחד ש: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
צום קל ומשמעותי לכולנו.
This evening, the fast of the 9th Ab, one of the most significant days in the Israeli (Jewish) calendar will begin. It is a day that commemorates the destruction of the Temples in Jerusalem as well as other sorrowful events that have occurred over the past 2000 years such as the expulsion of the Jews from Spain in 1492. It is a day for reflection on history and identity and is particularly poignant this year with everything that is going on regarding the legal system and the legislation being led by the government.
One of my duties as Rector is to ensure that nothing impinges on our academic freedom. Sadly, the current legislation will have dire consequences for academic freedom and therefore, I feel that it is my obligation to speak out clearly against the legislation in its current form. It is not my place to intervene or speak about political issues that divide the right and left in Israel, however, the current legislation is designed to curtail democracy and free speech (along with academic freedom), hence I, along with the Senate, have no choice but to oppose it strenuously.
I always fast on the 9th Ab and the events of the past half a year give this year's fast even more significance than usual. I call on the academic community and our leaders to use the coming day as an opportunity to remind themselves of what is truly important and remember that what unites us - the values of democracy and Judaism - is far greater than what divides us. Along with the Book of Lamentations which is read on the fast, we should re-read the Declaration of Independence which, though the word democracy does not appear, contains its central values: "The State of Israel will be open for Jewish immigration and for the Ingathering of the Exiles; it will foster the development of the country for the benefit of all its inhabitants; it will be based on freedom, justice and peace as envisaged by the prophets of Israel; it will ensure complete equality of social and political rights to all its inhabitants irrespective of religion, race or sex; it will guarantee freedom of religion, conscience, language, education and culture; it will safeguard the Holy Places of all religions; and it will be faithful to the principles of the Charter of the United Nations".
בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכׇּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כׇּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים (איכה א:ב)
אנו בפתחו של ט' באב, לטעמי, אחד המועדים המשמעותיים של השנה הישראלית שלא נופל בחשיבותו מיום כיפור. אם האחרון מתמקד בחשבון נפש אישי, הראשון מיועד לחשבון נפש לאומי. לאורך ההיסטוריה היהודית הגלותית, בט' באב ציינו אירועים נוראיים נוספים מעבר לחורבן בתי המקדש כגון גירוש יהודי אנגליה (1290), צרפת (1306) וספרד (1492) וגירוש יהודים בתקופת השואה. הפסיקה ההלכתית היהודית לדורותיה העצימה את חשיבות הצום בקביעת אורכו ליממה, באימוץ האיסורים של יום כיפור גם לצום זה, בקריאה של מגילת איכה ובחיבור של קינות שהתווספו לתפילה. למרות שעם הקמת מדינת ישראל והחזרת הריבונות הפוליטית והדתית הסתיימה הגלות, יש סיבות טובות להמשיך ולציין את ט' באב, כיוון שעם או לאום שאינו מתעמק, לומד ומכיר את עברו יתקשה בהבניית ההווה ולא ישכיל לסמן לעצמו את הנדרש לעתיד טוב יותר.
ט' באב השנה נופל בעיצומו של מאבק על זהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל. אם במשך 75 שנה, ידענו, עם מעידות ולא מעט קושי, למצוא איזונים ובלמים שיאפשרו ליהדות ולדמוקרטיה לדור בכפיפה אחת, עתה, בתהליך חקיקה לשינוי מערכת המשפט, מתגלות בשיא תפארתן הסתירות הקיימות בין שני היסודות המכוננים הללו של המדינה. ההיסטוריה היהודית מלמדת, בין השאר, שיש חשיבות במתינות ובמציאת דרך האמצע, וכאשר פונים לקיצוניות, התוצאות הן הרות אסון. מעטות הפעמים לאורך ההיסטוריה היהודית שגורלנו היה בידינו, ופעמים רבות, היהודים היו "רגלים" בלוח השחמט של שליטים, ממלכות ועמים אחרים. אך כאשר גורלנו היה בידינו, וגם כאשר היה מדובר בסוגיות או מחלקות פנים יהודיות, לעיתים קרובות, נסחפנו מהר מדי אחרי הקיצוניים ולא השכילנו לשמוע קולות ודעות מתונים. התמזל מזלנו לחיות במדינת ישראל עצמאית וריבונית, אך נראה שאנו שוב מתעלמים מעברנו ונסחפים אחר הקיצוניים.
מחובתי כרקטור לדאוג לכלל האוכלוסיות המרכיבות את הקהילה שלנו ולשמור מכל משמר על הערך המרכזי שהוא בבסיס העשייה שלנו - החופש האקדמי. החקיקה במתכונתה המוצהרת תסב נזק אדיר למערכת להשכלה הגבוהה בישראל בכלל, ולאוניברסיטה בפרט. ברור לי לחלוטין שכבר עכשיו, עם ביטול עילת הסבירות על החלטות הממשלה והשרים, יש פוטנציאל ממשי ומידי לפגיעה בחופש האקדמי, בין במחקר, בין בהוראה, ובין ביכולת של כל מרכיבי הקהילה שלנו להביע דעות שונות ומגוונות ולבקר את המערכות השלטוניות. לאור זאת, אני מקווה שברור מדוע אני מרגיש צורך לנקוט עמדה כל כך חד משמעית נגד תהליך החקיקה כפי שהיא מקודמת כעת. כרקטור, אינני מתבטא בנושאים הקשורים לתפיסות העולם של הימין והשמאל בישראל, אלא מתבטא רק בנוגע לניסיונות לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי עצמם המאפשרים את אותו השיח הפוליטי. כאשר על הפרק עומדת חקיקה שתפגע גם בחופש האקדמי, מתוקף תפקידי אין לי ברירה אלא לנקוט עמדה ולפעול, יחד עם הסנאט ואתכם/ן, למען כולנו.
אני צם כל שנה בט' באב, קורא במגילת איכה, ועושה חשבון נפש. השנה הצום יהיה עוד יותר משמעותי ואני רוצה לקרוא לכולנו, קהילת האוניברסיטה, ולמנהיגנו לנצל את ההזדמנות שיום זה מעניק לנו. כדאי שכולנו נזכור שמה שמחבר בינינו הוא הרבה יותר גדול מהמפריד, והמחבר - הדמוקרטיה והיהדות - הוא המאפשר את המחלוקת, ריבוי הדעות, ותפיסות עולם שונות. חשוב ביום זה לקרוא גם את מגילת העצמאות (אמנם המילה דמוקרטיה לא מוזכרת, אך הערכים המרכזיים שלה נמצאים במגילה) ולזכור במיוחד ש: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
צום קל ומשמעותי לכולנו.
This evening, the fast of the 9th Ab, one of the most significant days in the Israeli (Jewish) calendar will begin. It is a day that commemorates the destruction of the Temples in Jerusalem as well as other sorrowful events that have occurred over the past 2000 years such as the expulsion of the Jews from Spain in 1492. It is a day for reflection on history and identity and is particularly poignant this year with everything that is going on regarding the legal system and the legislation being led by the government.
One of my duties as Rector is to ensure that nothing impinges on our academic freedom. Sadly, the current legislation will have dire consequences for academic freedom and therefore, I feel that it is my obligation to speak out clearly against the legislation in its current form. It is not my place to intervene or speak about political issues that divide the right and left in Israel, however, the current legislation is designed to curtail democracy and free speech (along with academic freedom), hence I, along with the Senate, have no choice but to oppose it strenuously.
I always fast on the 9th Ab and the events of the past half a year give this year's fast even more significance than usual. I call on the academic community and our leaders to use the coming day as an opportunity to remind themselves of what is truly important and remember that what unites us - the values of democracy and Judaism - is far greater than what divides us. Along with the Book of Lamentations which is read on the fast, we should re-read the Declaration of Independence which, though the word democracy does not appear, contains its central values: "The State of Israel will be open for Jewish immigration and for the Ingathering of the Exiles; it will foster the development of the country for the benefit of all its inhabitants; it will be based on freedom, justice and peace as envisaged by the prophets of Israel; it will ensure complete equality of social and political rights to all its inhabitants irrespective of religion, race or sex; it will guarantee freedom of religion, conscience, language, education and culture; it will safeguard the Holy Places of all religions; and it will be faithful to the principles of the Charter of the United Nations".