ואלס עם באשיר
לסרט יש כמה נקודות חזקות. לטעמי, דווקא החזקה ביותר היא הגרפיקה - משחק מצוין עם ייצוגים של תלת-מימד פרספקטיבי, לחלוטין, LOD*, טקסטורה ואור. האבסטרקציות של הפנים האנושיים היו נהדרות, במיוחד במקרה של הפרופסור לפוסט-טראומה (מהשמה) ושל רון בן-ישי. הסרט בונה פוטנציאל דרמטי חזק - הדמות הראשית משמשת כמין מתעד אשר חושף את סיפוריהם של מכריו, אשר הולכים, חושפים וסוגרים תמונה גדולה ומטלטלת על מלחמת לבנון הראשונה. הסצנה הגדולה שמתארת את הטבח מצליחה להעביר את הזוועה גם דרך האנימציה הכביכול פשוטה, כמעט הומוריסטית (וגם פן זה אינו נפקד מהסרט).
כל זה נכון עד רבע השעה האחרונה שבה הסרט נפרם לחלוטין. הסצנה ההתחלתית, שבה הגיבור עולה מהים, אינה נפתרת - האם הייתה זו הזיה? כיצד היא קורה? לא ממש ברור. הגיבור מתפתח ומתעצב באופן אישי לאורך הסרט, דרך הזכרונות. מה קורה איתו בסוף? הסצנה החותמת פשוט מראה לנו את ההיסטוריה כדוקומנטרי - היא אינה מממשת את הפוטנציאל הדרמטי שרצוי שיתממש בסרט עד סופו, וחבל.
וחמשת הדקות האחרונות, של הצילומים האמיתיים, מבחינה קולנועית, פשוט הורסים את כל המרקם של הסרט, ותופרים לו סיום "ג'נין ג'נין". ניכר שבסופו של יום, הבמאי לא בדיוק החליט מה ברצונו לעשות - סרט דרמטי-עלילתי (אפילו מעין אפוס) עם מסר חשוב, או מחאה חברתית עם הקדמה באנימציה.
* LOD - level of detail
זה מתייחס לשימוש ברמות שונות של פירוט בסצנה, מהטקסטורות המתוחכמות ביותר ועד הקריקטורה בטושים.