ויהי באחרית הימים.
חזרתי מאיטליה לתוך מדמנה. מרוב דברי םשונים לעשות (ללמוד עשרות אלפי תווים לעוד שבועיים, לבדוק תרגילי בית, להכין תרגילי בית, לעבוד, לשבור את הראש, לשיר, לנגן, להכין מצגות, ללכת לחדר כושר) הגעתי לנקודת הקפאון שבה נמצאים במצב זן של אין עשיה למשך כמה שעות בכל יום. אין ספק שהזמן האבוד עוזר מאוד בלהתגבר על תל המשימות, ובעזרו המזגן המשרדי הסיבירי שעוזר להתגבר על מיתרי הקול.
גנואה הייתה חמודה, ד"א. הרבה אוכל. הרבה מאוד אוכל. הרבה מאוד אוכל טעים. קצת הרצאות לפעמים. נסעתי לשם לשבוע השתלמות מיום ראשון שעבר, וזאת לאחר שחזרתי משבוע בכנס בבייג'ינג. בפועל, לא הצלחתי לעבוד כמו שצריך החודש, ועל כן צבור הצטברו שולחני, מחשבי וכרסי. אם כבר בנושא, אל תטוסו אלאיטליה. כבר עדיף לצוף על מטאטא עם המזוודה קשורה לסיבים.
Time's up!