חלומות על חלום ליל קיץ.
וחלומות, ובמיוחד חלומות שלי, הם דבר מוזר ביותר. אני מנהלת רישום של חלומות (בניגוד למה שטובי הסופרים אומרים, סיפורים בהחלט יכולים לנבוע מתוכם), וכשהגעתי לשלישי על חלום ליל קיץ החלטתי להעלות אותם לכאן.
החלום הראשון היה שבוע וחצי אחרי ההופעה, ומן הסתם נבע מזה שהשתעשענו באפשרות של העלאת סצנה במסיבאפי, ובסוף כשכבר נתנו לנו זמן חצי מאנשי הסצנה הלכו. חלמתי שאני עדיין בפנטסי.קון, ובתור פיצוי על כל מה שהעבירו אותנו נתנו לנו בחינם יום שלישי. כמובן, לא היה לנו במה למלא יום שלישי, ותומר ונדב רצו הביתה להביא כל מיני חומרי הקרנה מוזרים, וקרן אמבר אלתרה עוד הרצאה, וגם נעמי. ובערב הרמנו שוב את חלום ליל קיץ כמובן, אבל משום מה ליאת לא היתה יכולה להופיע. אף אחד לא ציפה שנצטרך עוד לילה, והיא פשוט היתה חייבת ללכת, ושם דבר ששאמרתי (או צרחתי) לא שכנע אותה להישאר. פשוט לא היה לנו מי שישחק את התפקיד שלה, וחצי שעה לפני ההופעה ליטל פשוט הלבישה אותי, מכל האנשים שהיו שם, בתלבושת של מג'נטה, ועדי איפרה אותי, ואז עלינו על הבמה ושכחתי הכל. ראיתי את השחקנים שהיו על הבמה - עידן, ואיתי, וליטל, ואיזה שלוש-מאות אנשים בקהל בוהים בי. זה היה כמו בפרק ההוא של באפי עם האופרה. באמת.
החלום השני היה חלום קאסטינג משונה. חלמתי שאני עושה סיבוב קאסטינג חדש לכל התפקידים במחזה, ולוקחת אנשים לתפקידים לא נכונים מתוך איזשהו ביטחון מטורף שלא ידעתי מאיפה הגיע. משום מה ליהקתי את עידן לתפקיד אוברון, את יוני לתפקיד פאק, את ליטל לתפקיד טיטניה, את ליאת לתפקיד דנה, את ניר לתפקיד פרנק, והיו עוד כמה ליהוקים תמוהים כאלו (ניר הוא לא ליהוק תמוה, למען האמת). הקטע המוזר באמת זה שעשינו ראן ואז הכל עבד. לא במובן של הצחקנו-את-עצמנו, אלא שכל הקאסטינג הזה ממש התאים. זה מוזר. הקאסטינג הזה לא מתאים. אני יודעת את זה גם בגלל שחלק ניסו את התפקידים האלו, אבל בעיקר מתוך תחושת בטן מאוד חזקה. אותה תחושת בטן שבחלום אמרה לי שזה בדיוק הקאסטינג הנכון, וצדקה.
החלום השלישי היה הלילה, וזה היה החלום המגניב מכולם, כי זה היה חלום פנטסטי אמיתי. מה שקרה הוא שאחד הרעיונות במחזה התגלגל אל העולם האמיתי (הקטע שכל מי שלבוש כדמות מסויימת הופך אליה). אז נכון שאת הרעיון לקחנו מ"באפי", וגם החלום שלי נראה כאילו הוא לקוח מבאפי, אבל היתה בחלום מין חוקיות משונה כזו: עמדנו בשולי קרחת יער אירית-למראה עם אלפי שקיות האביזרים שלנו, והתכוננו להילחם באיזשהו קאסט אחר. אני לא זוכרת איזה. וגם לא למה נלחמנו בהם (יש לי תחושה מעורפלת שהם התחילו) רוב הסיכויים שזה היה קאסט שלא קיים בכלל. בכל מקרה, הם התלבשו בתחפושות, ומרגע שהם נכנסו אל קרחת היער הם השתנו. הפכו ליצורים של התחפושות. אחד מהם היה לבוש כדרקון (תחפושת גרועה למדי, למען האמת), והפך לדרקון אמיתי. בקיצור, לקח לנו כמה דקות להבין את החוקיות, ואז השלכנו את כל תחפושות שחקני הבימה וכמעט כל התחפושות שלא היו פיות לצד, והלבשנו כמעט את כולם בכנפי פיות, כמה שרק הצלחנו למצוא, מתוך תחושה שזו התחפושת החזקה-פנטסטית העיקרית, אם לא היחידה שלנו (בהתחשב בעובדה שזו היתה מלחמה ולא אורגיה. באורגיה היו לתחפושות המקוריות שלנו יתרון גדול). את עידן השארנו ספייק, כמובן, כי לספייק האמיתי יש ניבים, וסיבולת, וכאלה. ואז עמדתי בצד עם בוג'י והסתכלתי על השחקנים "נכנסים לדמויות". יוני ומורן השתנו מאוד כשהם נכנסו לקרחת היער. הם הפכו למלך ומלכה אמיתיים: הפנים שלהם נעשו פראיים יותר, והשיער שלהם התנופף, והגוף שלהם היה צבוע או מקועקע פתאום והאוויר סביבם התחיל לזהור, כמו מין הילה של מלכים. אני זוכרת שראיתי את השינוי בפנים שלהם. וגם האחרים התחילו לעוף שם מסביב. זו היתה מלחמה לתפארת. אני לא זוכרת מי ניצח, אבל אני חייבת לעשות משהו עם הרעיון הזה.
איזה חלומות מוזרים. יכול להיות שאני פשוט נורא מתגעגעת? יש לי כזו הקלה שזה מאחוריי, והזמן הפנוי כל כך מועיל (במיוחד לחיפושי העבודה, אני מקווה), אבל זה כאילו הגוף שלי כבר מתורגל בחזרות בדיוק כמו שהוא מתורגל לאכול ולישון ולחבק את החתולה מתוך שינה. הוא לא מסוגל לעכל את העובדה שכבר כמה שבועות לא הייתי בחזרות.
אני מתגעגעת לסצנת האונס. ראיתי איזה צילום מזעזע וישן נורא במצלמת-פלאפון כדי להיזכר, וזה היה עוד יותר מצחיק מבדרך כלל כי עידן ואיתי היו ממש בתחילת החזרות ושכחו כל הזמן את השורות שלהם, והיו צריכים לעצור באמצע כל מיני תנוחות כדי לבדוק את הטקסטים. ואני מתגעגעת למחרוזת. בטח ראיתי את הקטע ההוא ביו-טיוב לפחות חמישים פעם. אני מתגעגעת אפילו לקיטורים. אני באמת צריכה את השלט הזה מעל המיטה שמזכיר לי כמה דם, יזע ודמעות היו מעורבים בפרוייקט הזה, מהר, לפני שהכל ישכח תחת גלי הנוסטלגיה והגעגוע ואני ארצה לעשות את זה שוב, רחמנא ליצלן.