לנשום עמוק
אחת עשרה שעות הקלטה וכתיבת יומני צפייה היום ואתמול בגלל הפריימריז. מילא אם זה היה מרוכז בבת אחת, אבל צריך להקליט פעם את מהדורת הבוקר, ואז את לונדון וקירשנבאום, שידור מיוחד מהכנסת, ומליאה, ואז חדשות של שמונה, היום שהיה, ומבזק מורחב של שתיים עשרה בלילה, ושוב את החדשות של תוכנית הבוקר. האם כל עבודה לחוצה שאני עוזבת מפנה את מקומה לעבודה לחוצה חדשה? ( Read more... )
מותק, תנשמי.
עמוק.
עכשיו תקשיבי לעין שלך (לא העין השלישית, העין במאית) -
את באמת ממלאת החיים שלך עד שלא נשאר מקום לנשום. זו את.
זה בסדר.
ואנחנו אוהבים אותך בדיוק ככה.
החלפת עבודה לחוצה במשהו שלא נראה כל כך לחוץ. הפריימריס נגמרים היום, ואז תוכלי לחזור לתוכניות הבוקר והאנקדוטות החלקיות מערוץ הכנסת.
פנטזיקון נגמר עוד חודש וחצי, ואת *לא* הולכת להתנדב לאייקון.
מעבר דירה בדרך כלל מערבל ודוחס את החיים לנקודה מוזרה של חיבוטי נפש עמוקים.
גם זה יגמר בעוד כמה ימים.
ויש לך בחורה שמביאה לך שוקולד כמו שאת אוהבת.
הכל טוב, פשוט נפלא.
Reply
Reply
זה כמעט זהה למונולוג שנשאתי לבנזוג לפני שנתיים. שאני לא רוצה לעבוד כל כך קשה, שאני רוצה לפנות זמן למשפחה, שאני רוצה ליצור והעבודה סותמת לי את המוח...
אני ממש לא בעמדה לייעץ לך, אבל אולי יש מקום בשבילך לקחת קצת חופש מהכל? באחד באוגוסט לנעול את הדלת ולכתוב קצת, לקרוא קצת, לנשום קצת, ורק בנובמבר לצאת החוצה ולבדוק מה קורה בעולם?
ואם אין לך זמן לעשות את התפקיד שלך באייקון - עכשיו* תעבירי אותו למישהו אחר. לא לקראת סוף* אוגוסט, כאשר כוווולם יהיו נורא לחוצים.
עכשיו, כאשר עדיין אפשר למצוא מישהו אחר שיעשה את זה טוב (כמעט) כמוך.
Reply
מה קרה לכוכביות כאן?
רציתי רק להדגיש את ה"עכשיו", לא להפוך את הטקסט למשהו שדורש הערות שוליים...
Reply
הבעיה שאת העבודה אני צריכה לעשות עכשיו.
וכמה סטודנטים לקולנוע את מכירה בקהילה?
יש עוד שניים. אברי ונעמי. ושניהם לא מסוגלים לעשות את זה כרגע. :(
Reply
אבל למה זה צריך להיות סטודנט לקולנוע?
אי אפשר מישהו שיודיע בכל הפקולטות שיש את אייקון ומי שרוצה להקרין שם את הסרט שלו שיתקשר למספר XXX?
Reply
Leave a comment