Jun 06, 2007 12:06
ב-13 לחודש, יום ד' בעוד שבוע בדיוק, אני עוברת לכוך החדש, השקט והמתוק שלי ליד כיכר דיזינגוף. מסיבת-מעבר תהיה בהמשך. לרגל המאורע אני מחפשת לקנות ספה, רצוי כזו שנפתחת למיטה. בנוסף, אם מישהו רוצה לקנות מיטת עץ (בלי מזרון) ב-150 ש"ח (עד ה-31 לחודש), או כיריים-גז עם 4 גזיות, גם ב-150 (בהזדמנות), דברו איתי.
ואם למישהו יש ארגזי קרטון... מסתבר שבסופרים סביבי אין בכלל. :(
לא היה לי זמן לכתוב על זה (באופן משעשע, מיום ראשון, כשהפסקתי לעבוד, חיי רק נעשו עמוסים יותר), אבל יש לי מיני-מיני-עבודה חדשה.
מוזר, הקטע הזה שפתאום יש לי מזל. תמיד הייתי זו שלא מוצאת את העבודות הטובות, זו שלא קיבלה את הקורסים השווים, זו שכשהיא התקשרה בדיוק נגמר המבצע, זו שהמפיק לא פנה אליה, זו שמתנגשת בגלגל של משאית על הכביש ושוברת את עצם החזה. אה, כן.
בקיצור, אני שולחת קורות חיים ודוגמאות כתיבה כבר חודש, וביום ראשון, היום האחרון שלי בעבודה, קיבלתי מייל בחזרה מבחור ב"רשת", שכשהוא קיבל את הקורות חיים זה לא היה רלוונטי, אבל פתאום התפנתה לו עבודה חלקית-מאוד-מאוד-מאוד, משהו כמו 2-3 שעות ביום, ושלא ידוע עד מתי היא תקפה, אבל היא בטוחה לפחות בשלושה-ארבעה חודשים הקרובים. העבודה היא לצפות ולהקליט תוכניות אקטואליה משעממות ואת ערוץ הכנסת ולחפש בהם אייטמים מעניינים (זה בשביל המקבילה של רשת ל"מועדון לילה"). מקבלים תשלום לפי שעת צפייה. כלומר, עבודה נוחה מהבית, בשעות שלכם - לא מעניינת במיוחד, אבל גם לא נוראה בכלל, והכי חשוב - אפשר לכתוב "רשת" ברזומה!
וכך יצא שביום האחרון שלי בעבודתי הישנה (אני לא יודעת למה ציפיתי לעוגה. הבוסים בקושי אמרו שלום. לפחות מהמתכנתים קיבלתי חיבוקים), כבר עשיתי טסט לעבודה חדשה והתקבלתי. זה מעט מאוד כסף, אבל ביחד עם הכתיבה לוואלה, זה יסגור לי (מאוד בדוחק, אבל ממילא תכננתי לצמצם הוצאות) את החודש עד שאמצא משהו טוב יותר. וגם אם לא אמצא, זו עבודה שמסתדרת יפה עם הצורך להשקיע בפנטסי.קון, בהפקה ולעבור דירה כמו בן אדם. אני צריכה לקנות מתקן נתלה לייבוש כלים, ומדפים, וארון קטן לאמבטיה, ומראת גוף. אוף.
המינוס בעבודה הזו - שנה וחצי לא ראיתי/ שמעתי חדשות ואקטואליה ולא קראתי עיתונים, לעזאזל. כמו כולם, אני מודה, שמעתי קצת רדיו בזמן המלחמה כי דאגתי, אבל רוב הזמן חייתי מרצון בבועה. עכשיו פתאום אני יודעת לחרדתי שפרס מוביל על ריבלין במרוץ לנשיאות (ומי זו קולט אביטל בכלל? השם הפרטי שלה הוא קולט, או אביטל?), ושצה"ל עושה תרגילים על כיבוש יעדים בסוריה, ושאחמאניג'אד התחיל את הספירה לאחור להשמדת ישראל, ושעופר גלזר וגונן שגב שוחררו מהכלא, ושהתחממות הגלובלית תציף בעוד כמה עשרות שנים את כל חופי ישראל, כולל הכוך שלי.
אויה.
בנימה אופטימית יותר, החלטתי להראות לאצה שבראוניז טובים באמת אפשר להכין גם ללא אגוזים, ולכן לקחתי מאבא את המתכון לבראוניז הנפלאים שלו (מי שהיה אצל מיצי ביום שישי האחרון טעם). כמובן שכטבעו של כל דבר שאופים בפעם הראשונה (ובמיוחד אני), אכשל באופן הרסני וכל מי שיהיה בזרחין מחר יאלץ לשאת במחיר. חבל רק שיש בזה ביצים, אבל כבר התייאשתי מהניסיון להכין משהו שהחתולאית תוכל לאכול.
הווו, זרחין מחר!
(אני מתכוונת לצייר דריאדה בגודל אנושי, אבל אולי אתן למישהי מוכשרת יותר לעשות את זה אם היא תגיע).
כוך,
עבודה