ג'ון מאטסומוטו והחלום הקסום - פרק 12
פרק 12-חדר הסודות
מאטסוג'ון נכנס לשירותי הבנות הישנים והמקולקלים וניגש אל אחד הכיורים.
הוא חיפש סימן של נחש על הברז ומצא. זו הייתה הכניסה לחדר הסודות.
הוא שמע קול מכחכח בגרונו והרים את ראשו.
"היי, מירטל," הוא אמר. "את כאן."
רוח הרפאים העגמומית של הילדה הופיעה מעליו. "ברור שאני כאן," אמרה. "איפה עוד אני
אהיה?"
"באמבטיה של המדריכים," מלמל מאטסוג'ון. מירטל לא מיהרה להכחיש את דבריו.
מאטסוג'ון הסתכל עליה בגועל. "באמת?!"
"פעם נהגתי להיכנס לשם," אמרה מירטל ומשכה באפה.
"פעם?"
"אבל טאקי ביקש ממני על היום הראשון שלא אלך לשם. הוא היה כל כך נחמד, אז הנה אני
כאן."
"אהה."
מאטסוג'ון תהה איך הוא אמור לפתוח את החדר אם הוא לא יודע לחשננית.
"אתה יורד לשם?" שאלה מירטל המייללת. "אם לא תחזור, אתה יכול להצטרף אליי."
מאטסוג'ון הרים את ראשו וקיווה שהיא לא רצינית. היא נעצה בו מבט מלא תקווה.
"בחיים לא," אמר.
"מה?"
"אהמ... מירטל, אני צריך להתרכז."
"בסדר, אני אתן לך לחשוב על זה," היא אמרה ועפה משם לתוך אחת האסלות.
"היפתח," ניסה מאטסוג'ון.
כלום לא קרה.
"היפתח!" אמר שוב. אבל הצליל שבקע מגרונו לא היה דיבור. זו הייתה לחישה צורמנית.
הכיורים החלו לפתע לנוע. חלק זזו ימינה, חלק שמאלה וחלק שקעו למטה.
וברצפה, התגלתה מנהרה. המנהרה שמובילה אל חדר הסודות.
מאטסוג'ון הציץ פנימה. הוא החליט לקפוץ לפני שיספיק להרהר בכך.
הנפילה הייתה בלתי נסבלת - תלולה ומהירה. בדרכו למטה, מאטסוג'ון ראה שהתעלה
מתפצלת להרבה תעלות אחרות, צרות יותר ממנה. הוא תהה אם הן מגיעות למקום כלשהו.
הנחיתה הייתה מסורבלת ביותר. כשמאטסוג'ון נעמד, הרצפה השמיעה קול קראנץ' מתחת
לרגליו. הוא השפיל את ראשו והבחין שהרצפה מלאה בעצמות, חלקן של חיות וחלקן של
בני אדם.
'נג'י היה שמח להיות כאן,' חשב. 'יש כאן מספיק עצמות לאוסף שבמשרד שלו.'
הוא התחיל לצעוד בתוך החלל הגדול המלא בעצמות.
צחנה כבדה שררה באוויר הטחוב. היא הגיעה מנשל ישן ומרקיב של נחש.
מאטסוג'ון נעצר. לפניו היה שער אבן, שעליו גולפו נחשים.
"היפתח!" לחש מאטסוג'ון שנית, והשער נפתח גם כן.
מאטסוג'ון עבר בו וצעד קדימה. מימינו ומשמאלו היו שורות של פסלי נחשים, פניהם פונות
אל המשטח שעליו צעד. למרות שהיו דוממים, מאטסוג'ון הרגיש כאילו הם עוקבים אחריו
במבטם. ממולו, עמד פסל עצום. הפסל של סלזאר סלית'רין. המייסד של בית סלית'רין.
ולרגלי הפסל, עמדה דמות בגבה אליו. דמות לבושה שחורים, עטוית ברדס. היא הזכירה
במראה סוהרסן. הדמות הבחינה בו והסתובבה.
מאטסוג'ון שלף את שרביטו, אבל האדם שעמד מולו היה זריז ממנו ובתוך שנייה, השרביט
עף מידו של מאטסוג'ון.
ואז היד של האיש עלתה על ראשו, והסירה את הברדס.
פניו נחשפו.
"אתה!" צעק מאטסוג'ון.