עיתונאות ראויה?
טוב, כנראה שאני לא אמורה להתרגש מכתבות שמעריב מפרסם, אבל כתבת השער של מוסף הסופשבוע שלהם ממש עצבנה אותי.
הכתבה עוסקת ביוסי שדה, מנכ"ל חוות נוער טיפולית לבני נוער שכבר נפלטו מכל המסגרות, שהולך להדליק משואה ביום העצמאות הקרוב. ליתר דיוק, הכתבה עוסקת בהבאת עדיות מפי כמה מבוגרי החווה, שמגוללים סיפורי זוועה על התעללות מינית, התעללות בבעלי חיים, ועוד כמה דברים מרתיחי דם.
אתם בטח חושבים עכשיו שמה שמפריע לי בכתבה זה זה שאדם שאחראי לכאלו מעשים נפשעים מדליק משואה? אז זהו, שלא. מה שמפריע לי שההאשמות האלו נגדו כבר נחקרו רשמית ולעומק, והמשטרה סגרה את התיק מחוסר אשמה. אז כן, לא תמיד המשטרה מושלמת, בלשון המעטה, אבל במעריב הציגו את עדיות הנערים כעובדות מוגמרות! זה מרתיח אותי לחלוטין, איך כתב מעז להשתמש בכוח שלו כדי להטיל אשמה על אדם שהוכח כחף מפשע?! זה לא חופש עיתונות, זה חופש ממציאות וגרוע מזה - הפיכת הצדק לתחרות פופולריות, כי זה הרבה יותר מעניין לקרוא סיפור סנסציוני על המחנך מדליק המשואה המתעלל מאשר המחנך שטפלו נגדו האשמות שווא ונמצא זכאי בחקירה. ועכשיו סביר להניח שהכתב דן את האיש הזה, שהקדיש כל כך הרבה לעזרה לנוער במצוקה, לנידוי מצד חצי עם ישראל ואשתו.
אם יש מישהו שניצל לרעה את הסמכות שלו בכל הסיפור הזה, זה הכתב, ולא יוסי שדה.