מעבר לכל דמיון- תרתי משמע
יום שישי בערב. איתי חולה, אני קצת פחות. אחד מידידי, שמשועמם קמעה, מתקשר אלי ומציע לצאת לסרט בשלישיה. הוא מאוכזב עד מאוד לשמוע שאיתי נפל למשכב, ונאלץ להסתפק בבילוי זוגי אתי בלבד.
אנו מחליטים ללכת לסרט "מעבר לכל דמיון" בהמלצתה החמה של אמי.
הגענו לקולנוע, רכשנו כרטיסים, אכלנו גלידה ונכנסו לאולם. בעודנו פוסעים אל עבר המושבים, שומעת אני מישהו קורא בשמי. ומי זה אם לא בעל הבית שלי בכבודו ובעצמו! ועל אחת כמה וכמה, מסתבר שהוא וחברו יושבים בדיוק, אבל בדיוק, במושבים המקבילים מאחורנו.
לשמחתי, בעל הבית אינו מופתע כלל לראות אותי בחברתו של ברנש צעיר שאיננו איתי. יתרה מכך, החבר של בעל הבית וידידי מגלים תוך דקות ספורות ששניהם מהנדסי חשמל שעובדים בחברות הייטק סמוכות, ומכאן השיחה כבר קולחת.
בהפסקה הם כבר מחליפים טלפונים, וידיד שלי אף מגדיל לעשות, ומזמין את חברו של בעל הבית למשחק כדורסל שהוא ועמיתיו לעבודה נוהגים לשחק בכל יום שלישי. החבר נעתר להזמנה בשמחה.
אחרי הסרט, בעל הבית וחברו מזמינים אותנו לשבת איתם בבית קפה. אני, שפוכה מעייפות ואוטוטו עומדת להפוך לנציב קרח, מסרבת בנימוס. ידידי, בלית ברירה הולך עמי ומסיע אותי הביתה.
"באמת אחלה בעל בית, חבל שלא היה לך כוח להישאר עמם לקפה", מסכם ידידי את הבילוי הסוער.
הסרט אגב, היה מצוין. את זה אני אומרת.