דליה רביקוביץ - בוא יבוא ושיר של הסברים
שני שירים הערב. :-)
יש אנשים שיודעים לאהוב
ויש אנשים שזה לא מתאים להם.
יש אנשים שמתנשקים ברחוב
ויש אחרים שזה לא נעים להם,
ולא רק ברחוב.
אני חושבת שזה כישרון כמו כל הכשרונות,
אולי זה יתרון,
כמו חבצלת השרון
שיודעת לפרוח,
כמו שושנה בעמקים
שבוחרת לעצמה את צבעיה.
אתה יודע
שושן וחבצלת כשהם פורחים
מכים אותך בסנוורים.
אינני אומאת זאת כדי לבייש,
ידוע שיש גם אחרים.
יונקי הדבש הן היפות בציפורים
לטעמי,
אך מי שנוח לו שילך אל הזרזיר.
אם זאת אני חוזרת ומספרת על עצמי,
זרזיר מתניים,
איל משולש,
תפוח שאיננו מאדים,
זה לא אני.
שיר של הסברים - דליה רביקוביץ
שנים נוקפות עלי בתרדמת חושים
ובהסח הדעת
ובגנבת הדעת,
עד שיפציע ראש זעיר
אדם כמו כדור חמה בשקיעתו.
בוא יבוא.
ברחבי המדבר
מאות קילומטרים לכאן ולכאן
אין שמץ דבר דומה לזה.
יש לי כוח התאפקות בלתי נלאה,
אני ישנה הרבה
אני מחכה הרבה.
כשהוא יגיע הוא יראה.
לפעמים אני מתחפשת למתה.
כשאדם נוהג מנהג משונה
השכנים מותחים עליו ביקורת
ומתלחשים מאחורי גבו.
בצפייה בלתי נלאית
אני נופחת בהרוגים האלה שיחיו,
רק מעטים אומנם העזו וחיו שעה קלה
לאחרים שוב לא הבאתי שום תועלת.
אני שותקת ואוטמת את אזני
לגערות השוק
וצוחתם האימה של הרוכלים,
רק לעתים אני צועקת מחמת הזעם.
מיד אני נוזפת בעצמי שכך קרה:
אבדן שליטה עצמית.
עלי להניח לזה,
עלי להבליג חורף וקיץ,
עד שיפציע ראש אדם
פניני ורך,
כמותו עין לא ראתה.
בוא יבוא - דליה רביקוביץ
יש אנשים שיודעים לאהוב
ויש אנשים שזה לא מתאים להם.
יש אנשים שמתנשקים ברחוב
ויש אחרים שזה לא נעים להם,
ולא רק ברחוב.
אני חושבת שזה כישרון כמו כל הכשרונות,
אולי זה יתרון,
כמו חבצלת השרון
שיודעת לפרוח,
כמו שושנה בעמקים
שבוחרת לעצמה את צבעיה.
אתה יודע
שושן וחבצלת כשהם פורחים
מכים אותך בסנוורים.
אינני אומאת זאת כדי לבייש,
ידוע שיש גם אחרים.
יונקי הדבש הן היפות בציפורים
לטעמי,
אך מי שנוח לו שילך אל הזרזיר.
אם זאת אני חוזרת ומספרת על עצמי,
זרזיר מתניים,
איל משולש,
תפוח שאיננו מאדים,
זה לא אני.
שיר של הסברים - דליה רביקוביץ
שנים נוקפות עלי בתרדמת חושים
ובהסח הדעת
ובגנבת הדעת,
עד שיפציע ראש זעיר
אדם כמו כדור חמה בשקיעתו.
בוא יבוא.
ברחבי המדבר
מאות קילומטרים לכאן ולכאן
אין שמץ דבר דומה לזה.
יש לי כוח התאפקות בלתי נלאה,
אני ישנה הרבה
אני מחכה הרבה.
כשהוא יגיע הוא יראה.
לפעמים אני מתחפשת למתה.
כשאדם נוהג מנהג משונה
השכנים מותחים עליו ביקורת
ומתלחשים מאחורי גבו.
בצפייה בלתי נלאית
אני נופחת בהרוגים האלה שיחיו,
רק מעטים אומנם העזו וחיו שעה קלה
לאחרים שוב לא הבאתי שום תועלת.
אני שותקת ואוטמת את אזני
לגערות השוק
וצוחתם האימה של הרוכלים,
רק לעתים אני צועקת מחמת הזעם.
מיד אני נוזפת בעצמי שכך קרה:
אבדן שליטה עצמית.
עלי להניח לזה,
עלי להבליג חורף וקיץ,
עד שיפציע ראש אדם
פניני ורך,
כמותו עין לא ראתה.
בוא יבוא - דליה רביקוביץ