(no subject)
קול קורא לנדוד
אהלן
כמעט וסוף יולי, הזמן, כמו הסרט, רצים להם. יש לי שוב חדשות טובות וסיפורי חולין על חיים באמריקה. אני מקווה שלכולם היה שבוע סביר עד כמה שאפשר ושהחיים יחזרו לשיגרתם במהרה. התקופה הזאת לא פשוטה אבל גם היא תעבור.
*****
אז ככה... בעוד 35 ימים, ביום הולדת של אמא שלי, 30 לאוגוסט, אני טס מבוסטון, דרך ניו יורק, ללימה פרו. קניתי כרטיס טיסה עם נקודות של דלטא אז הייתי חייב לקנות הלוך חזור. כרגע החזור שלי הוא ביום הולדת שלי, 18 ליוני 2007 לניו יורק. יש לי אפשרות לשנות את התאריך עד לשנה מהטיסה הראשונה. ב22:00 ב30 לאוגוסט כבר אהיה בדרום אמריקה. יש!
כרגע התיכנון הגס הוא להיות בצפון פרו על ההתחלה ולהדרים בהדרגה, לפי רצון ומזג אויר, דרך בוליביה לפטגוניה לקראת סוף האביב ותחילת הקיץ המקומי. משם לטייל באיזור ולאט לאט להצפין חזרה דרך ברזיל וג'ונגלים [אולי אפילו לעלות עד לאמזונס?] ולחזור למדינות האנדיות [בוליביה, פרו, אקוודור] מתישהו לקראת סוף הטיול. אני בכוונה לא רוצה לתכנן יותר מדי מראש ולתת לדברים לזרום.
אם אתם מכירים הוסטל [או שכונה לפחות] טוב ללילה הראשון בלימה אשמח לשמוע מה כדאי. אני נוחת בלילה ולא יתחשק לי להתחיל לחפש מקום לישון ב22:00...
*****
חוץ מזה אין הרבה חדש אצלי בשבוע האחרון. אני בעבודה מ8:00 עד 17:00 מיום ב' עד יום ו. אז אני איכשהו לא מתכנן אבל מגיע לחנות טיולים כזאת או אחרת . לרוב לא קונה כלום, ובשאר הזמן מסתובב לי פה ושם, יש כל מני סידורים של לפני הטיול וסתם של חיים רגילים... סופר, כביסה, חברים. יש לי כמה ספרים לסיים לפני הטיסה והרבה מוזיקה חדשה וטובה.
*****
קיבלתי חשבון פלאפון של 715 ש"ח! אופס.... כנראה שנלחצתי מזה שלא אהיה בארץ שנה ופשוט דברתי מספיק לשנה שלמה בחודש. גוועלד. יותר מ200 שקל רק באס אמ אסים. הגזמתי משהו.... אני מניח שכמה מכם גם תקבלו חשבונות לא שיגרתיים אבל אין סיבה לדאגה... אני לא חוזר לארץ בזמן הקרוב אז זה חד פעמי.
*****
יצא לי להיות בסופר כמה פעמים בשבועיים האחרונים. אם רוצים ללמוד משהו על תרבות מקומית צריך לראות איפה ואיך הם קונים אוכל. באמריקה מוכרים ירקות ופירות ביחידות. פלפל ירוק/אדום/כתום עולה 2-2.5 דולר ליחידה. שתי עגבניות בדולר וחצי, אין מלפפונים בינתיים. אם זאת אפשר לקנות חצי פרה במבצע ב3 דולר לפאונד או יותר משני קילו שניצלים ב9 דולר. בשר פה ממש זול וירקות ממש יקרים.
פעמיים יצא לי לקנות בערך 5 או 6 דברים בביקור אחד, לא הרבה, סתם השלמות. אני הולך בערבים כשלרוב אין הרבה אנשים. פעם אחת לא היה ממש תור... אני מגיע ומניח את ה 5 דברים שלי על הרציף ויש מישהו שמסיים את הקניה שלו לפני. יש רווח של לפחות 105 ס"מ בין המוצר האחרון שלו והראשון שלי על החגורה. אין אפילו צל של ספק שאולי משהו משלי יגע במשהו שלו אבל הבחור שם "מקל הפרדה" בין שלי לשלו. פעמיים כבר נעצו בי מבטים המומים והניחו "מקל הפרדה" אפילו ששום דבר שלי לא היה קרוב למשהו של אחרים. בפעם הראשונה הסתכלתי על מי שעשה את זה כי לא ממש הבנתי את הצורך במקל, אבל מאז זה קרה לי כמה פעמים. כנראה שזה קטע פה? לא לגעת באף אחד, ששום דבר שלך לא יגע בשום דבר של אף אחד, חס וחלילה לא לערבב. גם בסוף הקופאית לא תתחיל עם לקוח אחר עד שאתה לא מפנה את "איזור האריזה" לחלוטין.
זה קטע משונה הרתיעה ממגע וקירבה אבל באותו זמן כל הזמן לחייך ולברך לשלום כל אדם שעובר על-ידך. לא יוצא לי לבקר בסופר או בכל מקום ציבורי אחר בלי שאני מתנצל או שמתנצלים בפני לפחות פעמיים. באמריקה מאוד אוהבים להתנצל. אם עוברים בסופר באיזור של הדגנים ויש מישהו שקונה משהו ליד, אפילו אם אין סיכוי של מגע בין השניים, חייבים להתנצל. סלח לי בבקשה, אני אשמור שלא לגעת בך, שלום שלום מה נשמע שלום בוקר טוב ערב טוב צהריים טובים שלום. אבל כשמגיעים לקופה אז שמים מקל הפרדה. שלא יקרו טעויות. רק אל תגע! לצאת ממסעדה או חנות זה גם סוג של סרט... כל מוכר חייב לברך אותך לשלום. אם ישבת בסוף המסעדה אתה צריך להגיד שלום ולילה טוב וחלומות פז ועושר אושר בראיות מלח מים לפחות ל3 או 4 אנשים. אבל דיק באלק לגעת בהם!
טוב יאללה מספיק ממני. עוד 35 ימים והסיפורים יתחילו להיות מעניינים יותר. :)
אהלן
כמעט וסוף יולי, הזמן, כמו הסרט, רצים להם. יש לי שוב חדשות טובות וסיפורי חולין על חיים באמריקה. אני מקווה שלכולם היה שבוע סביר עד כמה שאפשר ושהחיים יחזרו לשיגרתם במהרה. התקופה הזאת לא פשוטה אבל גם היא תעבור.
*****
אז ככה... בעוד 35 ימים, ביום הולדת של אמא שלי, 30 לאוגוסט, אני טס מבוסטון, דרך ניו יורק, ללימה פרו. קניתי כרטיס טיסה עם נקודות של דלטא אז הייתי חייב לקנות הלוך חזור. כרגע החזור שלי הוא ביום הולדת שלי, 18 ליוני 2007 לניו יורק. יש לי אפשרות לשנות את התאריך עד לשנה מהטיסה הראשונה. ב22:00 ב30 לאוגוסט כבר אהיה בדרום אמריקה. יש!
כרגע התיכנון הגס הוא להיות בצפון פרו על ההתחלה ולהדרים בהדרגה, לפי רצון ומזג אויר, דרך בוליביה לפטגוניה לקראת סוף האביב ותחילת הקיץ המקומי. משם לטייל באיזור ולאט לאט להצפין חזרה דרך ברזיל וג'ונגלים [אולי אפילו לעלות עד לאמזונס?] ולחזור למדינות האנדיות [בוליביה, פרו, אקוודור] מתישהו לקראת סוף הטיול. אני בכוונה לא רוצה לתכנן יותר מדי מראש ולתת לדברים לזרום.
אם אתם מכירים הוסטל [או שכונה לפחות] טוב ללילה הראשון בלימה אשמח לשמוע מה כדאי. אני נוחת בלילה ולא יתחשק לי להתחיל לחפש מקום לישון ב22:00...
*****
חוץ מזה אין הרבה חדש אצלי בשבוע האחרון. אני בעבודה מ8:00 עד 17:00 מיום ב' עד יום ו. אז אני איכשהו לא מתכנן אבל מגיע לחנות טיולים כזאת או אחרת . לרוב לא קונה כלום, ובשאר הזמן מסתובב לי פה ושם, יש כל מני סידורים של לפני הטיול וסתם של חיים רגילים... סופר, כביסה, חברים. יש לי כמה ספרים לסיים לפני הטיסה והרבה מוזיקה חדשה וטובה.
*****
קיבלתי חשבון פלאפון של 715 ש"ח! אופס.... כנראה שנלחצתי מזה שלא אהיה בארץ שנה ופשוט דברתי מספיק לשנה שלמה בחודש. גוועלד. יותר מ200 שקל רק באס אמ אסים. הגזמתי משהו.... אני מניח שכמה מכם גם תקבלו חשבונות לא שיגרתיים אבל אין סיבה לדאגה... אני לא חוזר לארץ בזמן הקרוב אז זה חד פעמי.
*****
יצא לי להיות בסופר כמה פעמים בשבועיים האחרונים. אם רוצים ללמוד משהו על תרבות מקומית צריך לראות איפה ואיך הם קונים אוכל. באמריקה מוכרים ירקות ופירות ביחידות. פלפל ירוק/אדום/כתום עולה 2-2.5 דולר ליחידה. שתי עגבניות בדולר וחצי, אין מלפפונים בינתיים. אם זאת אפשר לקנות חצי פרה במבצע ב3 דולר לפאונד או יותר משני קילו שניצלים ב9 דולר. בשר פה ממש זול וירקות ממש יקרים.
פעמיים יצא לי לקנות בערך 5 או 6 דברים בביקור אחד, לא הרבה, סתם השלמות. אני הולך בערבים כשלרוב אין הרבה אנשים. פעם אחת לא היה ממש תור... אני מגיע ומניח את ה 5 דברים שלי על הרציף ויש מישהו שמסיים את הקניה שלו לפני. יש רווח של לפחות 105 ס"מ בין המוצר האחרון שלו והראשון שלי על החגורה. אין אפילו צל של ספק שאולי משהו משלי יגע במשהו שלו אבל הבחור שם "מקל הפרדה" בין שלי לשלו. פעמיים כבר נעצו בי מבטים המומים והניחו "מקל הפרדה" אפילו ששום דבר שלי לא היה קרוב למשהו של אחרים. בפעם הראשונה הסתכלתי על מי שעשה את זה כי לא ממש הבנתי את הצורך במקל, אבל מאז זה קרה לי כמה פעמים. כנראה שזה קטע פה? לא לגעת באף אחד, ששום דבר שלך לא יגע בשום דבר של אף אחד, חס וחלילה לא לערבב. גם בסוף הקופאית לא תתחיל עם לקוח אחר עד שאתה לא מפנה את "איזור האריזה" לחלוטין.
זה קטע משונה הרתיעה ממגע וקירבה אבל באותו זמן כל הזמן לחייך ולברך לשלום כל אדם שעובר על-ידך. לא יוצא לי לבקר בסופר או בכל מקום ציבורי אחר בלי שאני מתנצל או שמתנצלים בפני לפחות פעמיים. באמריקה מאוד אוהבים להתנצל. אם עוברים בסופר באיזור של הדגנים ויש מישהו שקונה משהו ליד, אפילו אם אין סיכוי של מגע בין השניים, חייבים להתנצל. סלח לי בבקשה, אני אשמור שלא לגעת בך, שלום שלום מה נשמע שלום בוקר טוב ערב טוב צהריים טובים שלום. אבל כשמגיעים לקופה אז שמים מקל הפרדה. שלא יקרו טעויות. רק אל תגע! לצאת ממסעדה או חנות זה גם סוג של סרט... כל מוכר חייב לברך אותך לשלום. אם ישבת בסוף המסעדה אתה צריך להגיד שלום ולילה טוב וחלומות פז ועושר אושר בראיות מלח מים לפחות ל3 או 4 אנשים. אבל דיק באלק לגעת בהם!
טוב יאללה מספיק ממני. עוד 35 ימים והסיפורים יתחילו להיות מעניינים יותר. :)