ועכשיו ניגע
בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה...
גם לא בימים. :) אז הנה הגענו לסוף שבוע ראשון באמריקה. יש עוד שישה עד דרום אמריקה. קטן עלי. אם חשבתי שהרבה השתנה ביום יום שלי בימים האחרונים במעבר מקרית אונו-ת"א לסאמרוויל-מדפורד הרי שפספסתי מלחמה בארץ ממש לחלוטין וביום אחד. אל דאגה אני משתדל למחול וצופה בחדשות, כל, אבל באמת כל, הזמן. אז בין עבודה למלחמה אין הרבה שקורה אבל בכל זאת אספר לכם כמה חוויות מהשבוע הראשון שלי...
הבוס שלי עושה "ברביקיו" , יעני על-האש, הערב אצלו בבית לכל העובדים במחלקה שלנו. כמה שאני נהנה לראות אותם 9 שעות ביום קשה לי לתאר לכם, אבל המחשבה שגם בשבת אותם אנשים ממש מתכנסים יחד - זה כיף. או הו... יש לי באמת מזל שאני דיי נהנה בעבודה ושהם אוהבים אותי שם ומפנקים אותי בכל הזדמנות, אז זה לא כזה נורא. זה קורה היום בערב.. קיצור, הבוס ביקש ממני לקנות לו מלון. סיפרתי לו שאני בדרך לשוק הבוקר [אחרי שאסיים לכתוב לכם את המייל הזה] ושאלתי את האנשים במשרד אם הם רוצים משהו מהשוק והוא ביקש מלון. אמרתי לו שאביא לו אחד בכיף והוא ישר שלף כמה דולרים לתת לי. אמרתי לו שאין צורך - עלי - באמת זה בסדר... מלון אחד. הוא הסתכל עלי והיסס, חשב רגע, ואמר טוב, אבל הרגיש מוזר. יא אמריקה, אפילו בפירות חייבים להיות מנומסים ולהחזיר עד האגורה השחוקה. עין תחת עין תחת עין.
עניין המלון קרה אתמול שהיה יום מלא מתנות. צפת קיבלה קטיושות, גם נהריה לא הרגישה מכופחת, ואני? אין לי מחשב בדירה כי אלחנדרו, הבחור שהחליף אותי פה בדירה ובעבודה נוסע לחו"ל ביום ראשון ולוקח את שלו, אז ביקשתי להשתמש באחד מה700 מחשבים שיש לנו שם שאף אחד לא נוגע ולא יגע בהם. הם חשבו קצת ואז הבוס אמר שהוא נותן לי במתנה את הלפטופ הישן שלו. למי ששואל את עצמו "הרי זה לא אותו אדם שהתקשה לקבל מלון במתנה באותו יום? איך זה יכול להיות שעל מלון מתקמצנים אבל מחשב נותנים מכל הלב ובלי בעיה?" אם התשובה לא ברורה לכם אז כנראה שאתם לא מבינים את התרבות האמריקאית מספיק. זה נשמע להם לחלוטין הגיוני כי זה מחשב "ישן" ואין סיכוי כלוש שמישהו ישתמש בו שוב ומלון זה כביכול טרחה. למלון הזה יש מימד של הקרבה שלמחשב אין, לא משנה שהם שונים בערכם. יש! סבבה! לאמיתי יש מחשב חדש ומדליק.
באותו יום אחת אחרת מהעבודה מצאה מודעה של חברה שרוצה לחקור שימוש באייפודים ורוצה לתת למישהו $125 דולר לפגישה של שעתיים שבא שואלים אותך שאלות על אופן השימוש האישי שלך באייפודים. יש! סבבה! לאמיתי יש 500 ש"ח מתנה. נחמד, לא? אני הולך ביום חמישי...
המצב בדירה שלי קצת משונה... אני גר בבית ישן שמחולק ל3 דירות, קומה ראשון לא קשורה אלינו, אני בקומה השנייה עם עוד בחורה וחבר שלה, אנחנו כביכול דירה, ואז לדירה שלנו יש מדרגות ודלת ראשית משותפת עם הקומה השלישית. החדר שלי נמצא קרוב למדרגות ובנפרד משאר הדירה כלומר יש דלת ביני ובין השירותים, סלון, מטבח, והחדר שינה של הבחורה. ...
שלשום אני יושב לי בסלון ואלחנדרו אורז בחדר שלנו והיא באה ונועלת את הדלת הפנימית הזאת. לא הבנתי לרגע ופתחתי אותה והמשכתי לקרוא. כעבור כמה דקות היא שוב עושה את זה. למחרת היה שלט על הדלת... באמריקה מדברים בשלטים מאוד מנומסים, השלט הצטער על עוגמת הנפש הצפויה ועל הטרחה אבל התעקש שהדלת האמצעית הזאת תהיה נעולה כל הזמן... כלומר היא רוצה שכדי להגיע לשירותים בתוך הבית שלי אני אפתח אנעל ואפתח ואנעל את הדלת הזאת. היא פוחדת מגנבים. כתבתי לה חזרה שהגנבים לא יגנבו לה את החפצים כל עוד אני יושב בסלון ושכל עוד אני בבית והדלת שלי פתוחה אין צורך לנעול דלת פנימית באמצע הבית. מאז היא לא אומרת שלום. :) תחשבו על זה שבאמריקה לא להגיד שלום זה ממש אימרה חזקה.... פה אומרים שלום לכולם. מה שמצחיק הוא שהבחורה הזאת לא נועלת אף פעם את הדלת הראשית. כל פעם שאני בא הביתה הדלת פתוחה אבל בקשר לדלת הפנימית לרוב הדירה היא פרנואידית משהו פחד.... לא נורא נסלח לה... ואל תדאגו, היא תעבור סידרת חינוך ויהיה בסדר, היא גם תשאל "האו אר יו?" בסוף.
ידידה שלי מהלימודים שגרה במקסיקו סיטי נמצאת בבוסטון היום ליום אחד בין טיסות מאירופה למקסיקו ובאה איתי לשוק אז אני אפרד ממכם לשלום בינתיים. אני מקווה שאני לא משגע אתכם עם כל המיילים האלה.
שבוע טוב ובטוח שיהיה לכולנו - קחו את הכל עם אורך רוח ותזכרו שלמרות הקטיושות יש לנו ארץ נהדרת.
גם לא בימים. :) אז הנה הגענו לסוף שבוע ראשון באמריקה. יש עוד שישה עד דרום אמריקה. קטן עלי. אם חשבתי שהרבה השתנה ביום יום שלי בימים האחרונים במעבר מקרית אונו-ת"א לסאמרוויל-מדפורד הרי שפספסתי מלחמה בארץ ממש לחלוטין וביום אחד. אל דאגה אני משתדל למחול וצופה בחדשות, כל, אבל באמת כל, הזמן. אז בין עבודה למלחמה אין הרבה שקורה אבל בכל זאת אספר לכם כמה חוויות מהשבוע הראשון שלי...
הבוס שלי עושה "ברביקיו" , יעני על-האש, הערב אצלו בבית לכל העובדים במחלקה שלנו. כמה שאני נהנה לראות אותם 9 שעות ביום קשה לי לתאר לכם, אבל המחשבה שגם בשבת אותם אנשים ממש מתכנסים יחד - זה כיף. או הו... יש לי באמת מזל שאני דיי נהנה בעבודה ושהם אוהבים אותי שם ומפנקים אותי בכל הזדמנות, אז זה לא כזה נורא. זה קורה היום בערב.. קיצור, הבוס ביקש ממני לקנות לו מלון. סיפרתי לו שאני בדרך לשוק הבוקר [אחרי שאסיים לכתוב לכם את המייל הזה] ושאלתי את האנשים במשרד אם הם רוצים משהו מהשוק והוא ביקש מלון. אמרתי לו שאביא לו אחד בכיף והוא ישר שלף כמה דולרים לתת לי. אמרתי לו שאין צורך - עלי - באמת זה בסדר... מלון אחד. הוא הסתכל עלי והיסס, חשב רגע, ואמר טוב, אבל הרגיש מוזר. יא אמריקה, אפילו בפירות חייבים להיות מנומסים ולהחזיר עד האגורה השחוקה. עין תחת עין תחת עין.
עניין המלון קרה אתמול שהיה יום מלא מתנות. צפת קיבלה קטיושות, גם נהריה לא הרגישה מכופחת, ואני? אין לי מחשב בדירה כי אלחנדרו, הבחור שהחליף אותי פה בדירה ובעבודה נוסע לחו"ל ביום ראשון ולוקח את שלו, אז ביקשתי להשתמש באחד מה700 מחשבים שיש לנו שם שאף אחד לא נוגע ולא יגע בהם. הם חשבו קצת ואז הבוס אמר שהוא נותן לי במתנה את הלפטופ הישן שלו. למי ששואל את עצמו "הרי זה לא אותו אדם שהתקשה לקבל מלון במתנה באותו יום? איך זה יכול להיות שעל מלון מתקמצנים אבל מחשב נותנים מכל הלב ובלי בעיה?" אם התשובה לא ברורה לכם אז כנראה שאתם לא מבינים את התרבות האמריקאית מספיק. זה נשמע להם לחלוטין הגיוני כי זה מחשב "ישן" ואין סיכוי כלוש שמישהו ישתמש בו שוב ומלון זה כביכול טרחה. למלון הזה יש מימד של הקרבה שלמחשב אין, לא משנה שהם שונים בערכם. יש! סבבה! לאמיתי יש מחשב חדש ומדליק.
באותו יום אחת אחרת מהעבודה מצאה מודעה של חברה שרוצה לחקור שימוש באייפודים ורוצה לתת למישהו $125 דולר לפגישה של שעתיים שבא שואלים אותך שאלות על אופן השימוש האישי שלך באייפודים. יש! סבבה! לאמיתי יש 500 ש"ח מתנה. נחמד, לא? אני הולך ביום חמישי...
המצב בדירה שלי קצת משונה... אני גר בבית ישן שמחולק ל3 דירות, קומה ראשון לא קשורה אלינו, אני בקומה השנייה עם עוד בחורה וחבר שלה, אנחנו כביכול דירה, ואז לדירה שלנו יש מדרגות ודלת ראשית משותפת עם הקומה השלישית. החדר שלי נמצא קרוב למדרגות ובנפרד משאר הדירה כלומר יש דלת ביני ובין השירותים, סלון, מטבח, והחדר שינה של הבחורה. ...
שלשום אני יושב לי בסלון ואלחנדרו אורז בחדר שלנו והיא באה ונועלת את הדלת הפנימית הזאת. לא הבנתי לרגע ופתחתי אותה והמשכתי לקרוא. כעבור כמה דקות היא שוב עושה את זה. למחרת היה שלט על הדלת... באמריקה מדברים בשלטים מאוד מנומסים, השלט הצטער על עוגמת הנפש הצפויה ועל הטרחה אבל התעקש שהדלת האמצעית הזאת תהיה נעולה כל הזמן... כלומר היא רוצה שכדי להגיע לשירותים בתוך הבית שלי אני אפתח אנעל ואפתח ואנעל את הדלת הזאת. היא פוחדת מגנבים. כתבתי לה חזרה שהגנבים לא יגנבו לה את החפצים כל עוד אני יושב בסלון ושכל עוד אני בבית והדלת שלי פתוחה אין צורך לנעול דלת פנימית באמצע הבית. מאז היא לא אומרת שלום. :) תחשבו על זה שבאמריקה לא להגיד שלום זה ממש אימרה חזקה.... פה אומרים שלום לכולם. מה שמצחיק הוא שהבחורה הזאת לא נועלת אף פעם את הדלת הראשית. כל פעם שאני בא הביתה הדלת פתוחה אבל בקשר לדלת הפנימית לרוב הדירה היא פרנואידית משהו פחד.... לא נורא נסלח לה... ואל תדאגו, היא תעבור סידרת חינוך ויהיה בסדר, היא גם תשאל "האו אר יו?" בסוף.
ידידה שלי מהלימודים שגרה במקסיקו סיטי נמצאת בבוסטון היום ליום אחד בין טיסות מאירופה למקסיקו ובאה איתי לשוק אז אני אפרד ממכם לשלום בינתיים. אני מקווה שאני לא משגע אתכם עם כל המיילים האלה.
שבוע טוב ובטוח שיהיה לכולנו - קחו את הכל עם אורך רוח ותזכרו שלמרות הקטיושות יש לנו ארץ נהדרת.