(no subject)
Внезапно написалась детективно-мистическая мини-поэма про исцезнкшую Неоми-Галину. Осень имеет на меня сильное воздействие, однако.
כמה מילים על גלינה-
שמי הסתיו האלה
דיברו אליה
באפרוריותם הקודרת.
כיצד נעלמה? אין לדעת.
היא נעדרת
זה כבר היום השלישי
מהמשרד.
ההנהלה מודאגת,
"היא תמיד יוצרת קשר..."
לא הפעם.
היא חבויה בנוף
כמו בציור של אֶשֶר.
שמי הסתיו נעצו בה
מבט מונוכרומטי.
מהלך אלגנטי
להתחמקות מן העולם.
שמה העברי, אגב, נעמי
למקרה שזה רלוונטי.
בלי הקשר תנכי,
כנראה התחברה למצלול.
היא אהבה לצלול אל תוך
הירוק של היער
ולהיעלם בין העלים.
כזו היא גלינה.
גובהה ממוצע, שיערה בצבעי שלכת
עיניה מימיות המשקפות רקיע
נודדות בשחקים, בין כוכבי הלכת.
חיוכה המסתורי סותר את כללי המציאות.
ובכלל החוקים אינם בשבילה
היא נולדה בטעות וכך גם חיה-
בצורה לא מתוכננת, כעלה צהוב
שעף לו ברוח.
על לוח ליבה חרוט הכיתוב:
כאן קבורה נעמי-גלינה.
(בדיחה פרטית בינה לבינה לימי הסתיו)
גלי נא לנו, גלינה,
היכן את עכשיו?