על עוגות וחמיות
לחמותי היה יום-הולדת, ואפיתי כמה עוגות נסיון.
אני חושבת שהרבה מהבעיות שבין כלות לחמיות נובעות ממקום אנושי בסיסי: הרצון להיות נאהבים ומקובלים, הרצון במרחב שבו אפשר להיות את עצמך, ולא לעטות את צורות ההתנהגות, או המחשבות, המקובלות על הסביבה. והאמת היא, שאין מקום כזה, מלבד בחיק המשפחה.* רק בקרב בני המשפחה ניתן לצפות ליחס מקבל, לאהבה ללא תנאי.
ולכן התוספות שלא בחרת בעצמך למשפחה - מחותנים למיניהם - מאיימים על התחושה הזו. כי החמות או הגיס הם אנשים שמישהו אחר בחר, או שהגיעו עם הבחירה באדם אחר. הם אנשים שלא בהכרח מקבלים אותך, אולי אפילו לא מאמינים באותו אידאל משפחתי. כל ביקורת של חמות על כלה וההיפך, כל התעלמות מעצה או דעה, טומנת בחובה את הפוטנציאל לדחיה על ידי הקרובים ביותר. בחיפוש אחר הכרה ואהבה, חוסר הערכה הוא הפגיעה הקשה ביותר.
אני מכירה הרבה כלות וחמיות שמסתדרות יפה. הרבה גיסים וגיסות שנהנים לבלות יחד. נדמה לי שהסוד הוא בכוונה, ולא בפרקטיקה. ההצהרה המודגשת על כבוד ואהבה יכולים לגשר על אי הסכמות, עצות שנדחו, הצעת עזרה שאין בה צורך, אבל זכתה להערכה. יצירת המקום שבו האדם חש רצוי ומוערך, מכפרת על הפעמים שבהם דעת אחרים גברה.**
לכן ערכתי כמה ניסיונות באפית העוגה, ולכן בחרתי את זו שיצאה הכי יפה וטעימה, ולא את זו שעשויה מהפרי האהוב על חמותי. היא כנראה תעריך את המחשבה והמאמץ בכל מקרה, אבל תהנה מהעוגה המוצלחת והמחשבה מאחוריה, יותר משתהנה לחוש שהתאמצתי מאד, ושהיא צריכה לזייף הנאה שלמה.
___
* אני יודעת שלא כל משפחה, והדבר עצוב בעיני.
** לכלות וחתנים יש עוד מדד. כי גם אם הם מוערכים מאד, אי אפשר להיות אהוב על הורים, כאשר מזיקים לילדיהם. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
_____
חלק מפרוייקט "זרחין וירטואלי" עם p_lea. כל יום רביעי, פוסט לפנות ערב.
וחוץ מזה, חמותי מגיעה מחר.