חורה לי
שכדי לכתוב דברים כמו שכתבתי היום את צריכה להיות בזוגיות, ורצוי עם ילד (כי אחרת את רווקה מרירה/ שמנה ומכוערת שלא מוצאת דייט/ עקרה מרירה) ומאידך, להיות נתונה ללחצים עזים כל חייך מכל הכיוונים (כי אחרת את ממציאה/ מדמיינת/ זו רק המשפחה שלך) - למרות שמן הסתם, לחצים מתמידים שכאלה לא מאפשרים לך לקחת צעד אחורה ולחשוב על הנושא מבסיסו.
מזל שיש לי תמיכה בתגובות.
וגם, לא חשבתי שזה עניין של נשים. בחברה הישראלית, הנחתי שזו אובססיית זוגיות/ילדים שלא פוסחת על גברים. כנראה שטעיתי.