ראה, זיו, אני מכבדת אותך. אם תקרא את התגובות שבקישור, תראה תיאור של עשר או עשרים דרכים ללחוץ על אנשים לקשר זוגי, שאינן דווקא במדיה, אלא ציפיות ולחצים מצד הורים, מעסיקים וזרים באוטובוס. גם התגובות של דני ד' כאן ("אשה שלא רוצה ילדים, משהו בה לא בסדר") מדגימות זאת. יכול להיות שאתה לא חש בלחצים כיוון שאתה גבר, ועל גברים לוחצים פחות; יכול להיות שאתה לא חש בהן כי אתה רוצה בדיוק את אותו הדבר. ההבדל בינינו הוא הנחות הבסיס. האחת, לגבי זוגיות: אתה מניח שזה מתאים לרוב האוכלוסיה, ואי-זוגיות היא צורת חיים אלטרנטיבית ומינורית; אני מניחה שזוגיות מתאימה למיעוט באוכלוסיה, ויתרונה היחיד הוא היציבות הכלכלית שהיא מספקת - לא יותר מקומונה או החזקת משק בית של שותפים. לפיכך, אתה אומר: אני אציג ואף אלחץ על ילדי להכנס לזוגיות, כי זה מה שאני מאמין שטוב להם. אני מציגה דעה הפוכה, מפני שאני מאמינה שזוגיות מזיקה יותר ממועילה ברוב מערכות היחסים. לא נוכל להסכים בנושא לעולם. ההנחה השניה היא לגבי מין: אני מניחה שמין הוא דבר טוב ובריא, ושילדים יחשפו אליו - בהדרגה, ולפי בחירתם - בגיל שהם יראו לנכון. חובתי כהורה לומר לילדי שפורנו לא משקף את המציאות, שמין בטוח הוא חיוני, ולספר להם על הסכנות מהן עליהם להזהר. אתה מניח שתוכל למנוע מילדיך לרכוש פלייבוי בסטימצקי? להסתכל על התמונות של הוידאומט הכחול? לשכור את סרטי הוידאומט? אם כן - יש בינינו הבדל גם במידת הריבונות שאנחנו מאמינים שיש לילדים, וכמה הם יכולים להסתיר מההורים אם הם חושבים שיש צורך. אני אעדיף לאפשר לילדי שלא להסתיר דבר. הם ידעו מה אני מאשרת ומה לא, אבל הם לא יצטרכו להסתיר כלום - כמו שהורי גידלו אותי.
אבל רותי, העובדה שהלחץ הזה מגיע מכל מקום הוא בדיוק הסיבה שאני מאמין שה*אמונה* בזוגיות נמצאת בכל מקום. יהיו בעיותיהם אשר יהיו, רבבות האנשים ה"לוחצים" הללו בוחרים בזוגיות. ואת לא מתווכחת הרי עם הבחירה האישית של אף אחד מהם; את פשוט לא מוכנה לקבל שהמסקנה הלוגית מ"רבבות אנשים בוחרים בזוגיות" היא "זוגיות תחשב לנורמה."
אני קראתי את התגובות בשרשור שם. יוצא הלב מרחמים, מה אני אומר לך. לקחת אותם אחד אחד? "אוי ואבוי, נשים רוצות ילדים ואני לא, זה לא הוגן! שיפסיקו!" "המשפחה שלי מעזה לקוות שיום אחד אני ארצה חברה וילדים, ויש להם עוד את היומרה להיות בטוחים שאני אהנה מזה!" "דודה שלי הציעה לי ללדת כאם בודדה, שזה בכלל לא מודל של זוגיות, אבל לא הסכמתי איתה אז אני מעלה את זה כאן!" "אני נמצאת בקשר זוגי, ולהרבה אנשים יש דעה לגבי זה!" "איזה מזל שמקבלים את הצורה בה אני חי, כי אם לא היו מקבלים את הצורה שאני חי, הייתי כועס, אבל אני עדיין אכעס למרות שלא!"
להמשיך?
יופי, אז יש אנשים שיש להם דעות שונות. לפעמים, שומו שמיים, הם מספרים לך עליה, לדוגמא אם את מישהי שנורא חשובה להם, או סתם אם הם מוצאים אותך מפתיעה. את רוצה לעשות מה שבא לך - תעשי, תפדל. אבל את באמת חושבת שסביר לצפות שלאף אחד בעולם לא יהיה אכפת, שאף אחד לא יעיר או ישאל? מאיפה את חושבת שמגיע לך פטור מזה שלאחרים יהיו ציפיות או דעות לגבייך? יש גבול עד כמה את יכולה להגיד "אני אעשה מה שאני רוצה, אבל כל שאר העולם חייב להיות נורא שמח עם זה."
אני לא מסכים עם הנחת הבסיס שלך. היא אולי נכון במקרה של ריק, אולי; אבל בעולם האמיתי, הנורמה קיימת על כל השלכותיה. אם הנסיכה יסמין רוצה להתחתן עם גבר שיאהב אותה ויגדל איתה ילדים, זה לא משנה הרבה אם היא חושבת ככה בגלל שהיא הגיעה למסקנה הזו אחרי שיקול עמוק ומדוקדק ושקילת כל האפשרויות, או אם זה רצונה בגלל שהיא גדלה בסביבה שהציגה התניות חברתיות מקיפות שאחת מהתוצאות שלהן זה משפחה + ילדים == נורא נורא טוב. זה לא משנה. התניות חברתיות יהיו תמיד, וזה מה שהיא רוצה. אם את זה את לא מקבלת, אז אני יכול באותה צורה לחזור אחורה ולפרק את ה"כמו שהורי גדלו אותי" שלך לפיסות קטנות, ולהגיד לך שאת לא באמת רוצה ככה בכלל. ובמדד הזה, אין לי ספק שנישואין הוא המודל שרוב רובו של העולם המערבי מעדיף - כן, גם עם חריגות, גירושין, בגידות, וכל השאר. זה מה שיש בשטח, ו-15 תגובות בבלוג עם קהל-יעד אוהד לא אומר שיש רבבות גברים ונשים בישראל שחושבים לעצמם "וואי, הייתי נורא רוצה לחיות בקומונה, אבל אני לא יכול כי החברה לא נותנת לי."
ומכיוון שאכן "לא נוכל להסכים בנושא לעולם" ולדעת מאיזו קבוצה יש יותר, אני מעדיף בהרבה להטיל את האחריות על אלה שרוצים לחיות איך שהם רוצים, שאכן יחיו ככה, במקום שאת תדרשי מהחברה שחושבת הפוך לעשות שמיניות באוויר כדי להתחשב ברוב שאולי הוא סתם אילם, או אולי הוא רק דמיוני.
ולגבי מין: לא, אין לי שום יומרות להיות מסוגל לאטום את ילדי מפורנו ומשאר מראין בישין. אין לי גם כוונות להיות שוטר בנושא. ועם זאת, אני לא סומך יותר מדי על ה"מתי שהם יראו לנכון" של ילד צעיר, באותה מידה שאני לא אתן לילד קטן גפרורים או אולר להשתמש בהם "בגיל שהוא יראה לנכון." וכחלק מכך, הילדים שלי לא ישמעו את המשפט "אולי פורנו זה דווקא טוב" יוצא מפי. זה בהחלט לא שורש הרוע, אבל גם עם כל ההסברים וההדרכה שבעולם, זה גם לא בהכרח משהו שילד צעיר יוכל להתמודד איתו בצורה הכי בריאה. ועל כן, נרחיק עד כמה שאפשר, כל עוד נשכיל לא להרחיק במידה שעצם ההרחקה פוגעת יותר מהחומר עצמו.
ראה, זיו, אני מכבדת אותך. אם תקרא את התגובות שבקישור, תראה תיאור של עשר או עשרים דרכים ללחוץ על אנשים לקשר זוגי, שאינן דווקא במדיה, אלא ציפיות ולחצים מצד הורים, מעסיקים וזרים באוטובוס. גם התגובות של דני ד' כאן ("אשה שלא רוצה ילדים, משהו בה לא בסדר") מדגימות זאת. יכול להיות שאתה לא חש בלחצים כיוון שאתה גבר, ועל גברים לוחצים פחות; יכול להיות שאתה לא חש בהן כי אתה רוצה בדיוק את אותו הדבר.
ההבדל בינינו הוא הנחות הבסיס. האחת, לגבי זוגיות: אתה מניח שזה מתאים לרוב האוכלוסיה, ואי-זוגיות היא צורת חיים אלטרנטיבית ומינורית; אני מניחה שזוגיות מתאימה למיעוט באוכלוסיה, ויתרונה היחיד הוא היציבות הכלכלית שהיא מספקת - לא יותר מקומונה או החזקת משק בית של שותפים. לפיכך, אתה אומר: אני אציג ואף אלחץ על ילדי להכנס לזוגיות, כי זה מה שאני מאמין שטוב להם. אני מציגה דעה הפוכה, מפני שאני מאמינה שזוגיות מזיקה יותר ממועילה ברוב מערכות היחסים. לא נוכל להסכים בנושא לעולם.
ההנחה השניה היא לגבי מין: אני מניחה שמין הוא דבר טוב ובריא, ושילדים יחשפו אליו - בהדרגה, ולפי בחירתם - בגיל שהם יראו לנכון. חובתי כהורה לומר לילדי שפורנו לא משקף את המציאות, שמין בטוח הוא חיוני, ולספר להם על הסכנות מהן עליהם להזהר. אתה מניח שתוכל למנוע מילדיך לרכוש פלייבוי בסטימצקי? להסתכל על התמונות של הוידאומט הכחול? לשכור את סרטי הוידאומט? אם כן - יש בינינו הבדל גם במידת הריבונות שאנחנו מאמינים שיש לילדים, וכמה הם יכולים להסתיר מההורים אם הם חושבים שיש צורך. אני אעדיף לאפשר לילדי שלא להסתיר דבר. הם ידעו מה אני מאשרת ומה לא, אבל הם לא יצטרכו להסתיר כלום - כמו שהורי גידלו אותי.
Reply
אבל רותי, העובדה שהלחץ הזה מגיע מכל מקום הוא בדיוק הסיבה שאני מאמין שה*אמונה* בזוגיות נמצאת בכל מקום. יהיו בעיותיהם אשר יהיו, רבבות האנשים ה"לוחצים" הללו בוחרים בזוגיות. ואת לא מתווכחת הרי עם הבחירה האישית של אף אחד מהם; את פשוט לא מוכנה לקבל שהמסקנה הלוגית מ"רבבות אנשים בוחרים בזוגיות" היא "זוגיות תחשב לנורמה."
אני קראתי את התגובות בשרשור שם. יוצא הלב מרחמים, מה אני אומר לך. לקחת אותם אחד אחד? "אוי ואבוי, נשים רוצות ילדים ואני לא, זה לא הוגן! שיפסיקו!" "המשפחה שלי מעזה לקוות שיום אחד אני ארצה חברה וילדים, ויש להם עוד את היומרה להיות בטוחים שאני אהנה מזה!" "דודה שלי הציעה לי ללדת כאם בודדה, שזה בכלל לא מודל של זוגיות, אבל לא הסכמתי איתה אז אני מעלה את זה כאן!" "אני נמצאת בקשר זוגי, ולהרבה אנשים יש דעה לגבי זה!" "איזה מזל שמקבלים את הצורה בה אני חי, כי אם לא היו מקבלים את הצורה שאני חי, הייתי כועס, אבל אני עדיין אכעס למרות שלא!"
להמשיך?
יופי, אז יש אנשים שיש להם דעות שונות. לפעמים, שומו שמיים, הם מספרים לך עליה, לדוגמא אם את מישהי שנורא חשובה להם, או סתם אם הם מוצאים אותך מפתיעה. את רוצה לעשות מה שבא לך - תעשי, תפדל. אבל את באמת חושבת שסביר לצפות שלאף אחד בעולם לא יהיה אכפת, שאף אחד לא יעיר או ישאל? מאיפה את חושבת שמגיע לך פטור מזה שלאחרים יהיו ציפיות או דעות לגבייך? יש גבול עד כמה את יכולה להגיד "אני אעשה מה שאני רוצה, אבל כל שאר העולם חייב להיות נורא שמח עם זה."
אני לא מסכים עם הנחת הבסיס שלך. היא אולי נכון במקרה של ריק, אולי; אבל בעולם האמיתי, הנורמה קיימת על כל השלכותיה. אם הנסיכה יסמין רוצה להתחתן עם גבר שיאהב אותה ויגדל איתה ילדים, זה לא משנה הרבה אם היא חושבת ככה בגלל שהיא הגיעה למסקנה הזו אחרי שיקול עמוק ומדוקדק ושקילת כל האפשרויות, או אם זה רצונה בגלל שהיא גדלה בסביבה שהציגה התניות חברתיות מקיפות שאחת מהתוצאות שלהן זה משפחה + ילדים == נורא נורא טוב. זה לא משנה. התניות חברתיות יהיו תמיד, וזה מה שהיא רוצה. אם את זה את לא מקבלת, אז אני יכול באותה צורה לחזור אחורה ולפרק את ה"כמו שהורי גדלו אותי" שלך לפיסות קטנות, ולהגיד לך שאת לא באמת רוצה ככה בכלל. ובמדד הזה, אין לי ספק שנישואין הוא המודל שרוב רובו של העולם המערבי מעדיף - כן, גם עם חריגות, גירושין, בגידות, וכל השאר. זה מה שיש בשטח, ו-15 תגובות בבלוג עם קהל-יעד אוהד לא אומר שיש רבבות גברים ונשים בישראל שחושבים לעצמם "וואי, הייתי נורא רוצה לחיות בקומונה, אבל אני לא יכול כי החברה לא נותנת לי."
ומכיוון שאכן "לא נוכל להסכים בנושא לעולם" ולדעת מאיזו קבוצה יש יותר, אני מעדיף בהרבה להטיל את האחריות על אלה שרוצים לחיות איך שהם רוצים, שאכן יחיו ככה, במקום שאת תדרשי מהחברה שחושבת הפוך לעשות שמיניות באוויר כדי להתחשב ברוב שאולי הוא סתם אילם, או אולי הוא רק דמיוני.
ולגבי מין: לא, אין לי שום יומרות להיות מסוגל לאטום את ילדי מפורנו ומשאר מראין בישין. אין לי גם כוונות להיות שוטר בנושא. ועם זאת, אני לא סומך יותר מדי על ה"מתי שהם יראו לנכון" של ילד צעיר, באותה מידה שאני לא אתן לילד קטן גפרורים או אולר להשתמש בהם "בגיל שהוא יראה לנכון." וכחלק מכך, הילדים שלי לא ישמעו את המשפט "אולי פורנו זה דווקא טוב" יוצא מפי. זה בהחלט לא שורש הרוע, אבל גם עם כל ההסברים וההדרכה שבעולם, זה גם לא בהכרח משהו שילד צעיר יוכל להתמודד איתו בצורה הכי בריאה. ועל כן, נרחיק עד כמה שאפשר, כל עוד נשכיל לא להרחיק במידה שעצם ההרחקה פוגעת יותר מהחומר עצמו.
עד כאן.
Reply
Reply
Leave a comment