את מציבה זה לצד זה שני מודלים: מודל אחד שבו נורמה חברתית יחידה שולטת ומכתיבה לכולם את החיים מתחילה ועד סוף, ובפרט - הנורמה החברתית שלנו, של זוגיות משפחה ילדים וכו'. מצד שני: מודל שבו כל אחד עושה מה שנראה לו מתאים, לוקח את מלוא האחריות על מעשיו, וחי חופשי.
עד כאן, הצגת נושא, טוב ויפה. אבל הדוגמאות שאת נותנת הן איומות ונוראות. את לוקחת את הדוגמא הקיצונית ביותר שאפשר, ומקצינה אותה עוד קצת: דוגמא של חיים אולטרא-חרדיים, שבה לא רק הזוגיות אלא כל פרט ופרט מוכתבים ע"י ההלכה והמסורת המקומיים, ולזה את מוסיפה סוציופטיות של חוסר-יחס לילדים, ומפרשנת את "ה' נתן ה' לקח" כאפאטיות ו"ספירת ראשים" בלבד. זו דוגמא שבבירור מוקצנת מעבר לכל פרופורציה, וככזו, הופכת להיות די לא-רלוונטית. אם התלונה שלך היא כלפי הלחץ החברתי, בואי תראי לי את הלחץ שבנאדם נורמלי בתוך קהל היעד שלך באמת צריך להתמודד איתו. לא חוכמה להגיד שאם היית במקום נורא גרוע, אז היה לך רע.
עכשיו, לגבי זה ש"כה טורחים להאביס אותנו." בהעדר המודל החרדי, מי בדיוק טורח? אני לא מתכוון לאמר שהמדיה לא מלאה במודל הזוגי, בכל צורה ואופן, אבל חייבים להכיר בכך שזו נורמה קיימת שאנשים מאמינים בה. המדיה מלאה בזה כי עם זה הכותבים מזדהים ועם זה הקהל מזדהה. אם את רוצה שלכל אחד יהיה את החופש לנהוג כראות עיניו, וודאי שאת צריכה לתת לכל ים האוכלוסיה שכן מאמין בזוגיות לנהוג כך ולעודד לכך. יש גבול כמה את יכולה לדרוש מהציבור לעודד ולתמוך אקטיבית בצורת חיים שהם לא אישית מאמינים בה - ואכן, מהמאמר שלך לחלוטין לא ברור מה בדיוק את מצפה, רוצה או דורשת מהציבור.
הדבר הכי קרוב שהצלחתי למצוא לפואנטה היה לאפשר לאנשים להכיר בסגנוני-חיים נוספים, ולקבל את אלה שבוחרים בהם. ומכאן הדרך עד לפורנו לילדים היא עוד ארוכה.
להכיר בסגנונות-חיים אחרים ולקבל אותם - מסכים איתך. זה חיוני. אי אפשר להתעלם מהמציאות, ו(על אף אלו שיחלקו) אי אפשר להעמיד פנים שמה שטוב לאדם אחד, או אפילו לרוב-רובו של העולם, או לכל קבוצת ביניים - היא בהכרח טובה לכל מקרה ומקרה ספציפי.
ועם זאת, דרושה גם ההכרה מהצד השני: זה שיש אנשים שצורת חיים ספציפית מתאימה להם, לא אומר שזה טוב או בריא לכל זעטוט להחשף אליו. הטענה "יש אנשים שפורנו טוב להם, לכן אין שום סיבה למנוע פורנו מילדים" היא מגוכחת. מין הוא דבר מאוד מושך ומאוד עוצמתי, והוא גם דבר שיכול להיות מאוד מסוכן ופוגע, בוודאי שכשמדובר בצעירים ספוגי-הורמונים ולאו-דווקא בוגרים או חכמים במיוחד. לא יודע, אולי זה רק אני, אבל קשה לי לתאר שישנם יותר ילדים שסובלים מהעדר לגיטימציה לפורנו מאשר ילדים שיסבלו מחשיפה לפורנו בגיל צעיר.
וההכרה הנוספת הבאה: אני, בתקווה הורה לעתיד, עומד על זכותי לחנך את הילד שלי כראות עיני. יש הרבה סיבות שאני רואה זוגיות כאידאל חברתי; אני די בטוח שהן לא מעניינות לא אותי ולא אותך לצורכי הדיון הזה. וזה שאת לא מרוצה שזה שהמון אנשים דוחפים לילדים שלהם זוגיות - תשמעי, בעסה לך, אבל אני הולך לדחוף לילדים שלי זוגיות, כי בזה אני מאמין. כן, לקבל דעות אחרות, כן לקבל ולאהוב ולהבין את הילדים מה שלא יעשו, אבל ברירת המחדל מבחינתי תהיה זוגיות, בדיוק כמו שאני לא הולך ללמד אותם את הברית החדשה למקרה שזה מה שמתאים להם או ספרדית למקרה שבדיוק זה מה שהם נורא יתחברו אליו. אם את מצפה ממני שאני דווקא אנסה לעשות את ה"fair and balanced", ולתת לכל דעה זמן-אוויר זהה, רק בגלל שכל אחת היא אפשרות - נו, באמת. אז לא צריך לחנך ילדים; אפשר לזרוק אותם לרחוב, וזה נותן להם מודל מצויין של "תראו איך זה בעולם האמיתי" ו"תעשו מה שבא לכם." ואם את טוענת שפורנו לילדים זה מוצלח מהסיבה היחידה שזה לא המודל החרדי, או אפילו המודל החברתי המקובל - נו, באמת.
זה נושא שחשוב לי וקרוב אלי. אבל כל מה שאני מקבל מהמאמר שלך הוא תחושת התלהמות, אנטי, וריאקציונריות. אשמח לשמוע יותר תוכן יותר מוצק.
ראה, זיו, אני מכבדת אותך. אם תקרא את התגובות שבקישור, תראה תיאור של עשר או עשרים דרכים ללחוץ על אנשים לקשר זוגי, שאינן דווקא במדיה, אלא ציפיות ולחצים מצד הורים, מעסיקים וזרים באוטובוס. גם התגובות של דני ד' כאן ("אשה שלא רוצה ילדים, משהו בה לא בסדר") מדגימות זאת. יכול להיות שאתה לא חש בלחצים כיוון שאתה גבר, ועל גברים לוחצים פחות; יכול להיות שאתה לא חש בהן כי אתה רוצה בדיוק את אותו הדבר. ההבדל בינינו הוא הנחות הבסיס. האחת, לגבי זוגיות: אתה מניח שזה מתאים לרוב האוכלוסיה, ואי-זוגיות היא צורת חיים אלטרנטיבית ומינורית; אני מניחה שזוגיות מתאימה למיעוט באוכלוסיה, ויתרונה היחיד הוא היציבות הכלכלית שהיא מספקת - לא יותר מקומונה או החזקת משק בית של שותפים. לפיכך, אתה אומר: אני אציג ואף אלחץ על ילדי להכנס לזוגיות, כי זה מה שאני מאמין שטוב להם. אני מציגה דעה הפוכה, מפני שאני מאמינה שזוגיות מזיקה יותר ממועילה ברוב מערכות היחסים. לא נוכל להסכים בנושא לעולם. ההנחה השניה היא לגבי מין: אני מניחה שמין הוא דבר טוב ובריא, ושילדים יחשפו אליו - בהדרגה, ולפי בחירתם - בגיל שהם יראו לנכון. חובתי כהורה לומר לילדי שפורנו לא משקף את המציאות, שמין בטוח הוא חיוני, ולספר להם על הסכנות מהן עליהם להזהר. אתה מניח שתוכל למנוע מילדיך לרכוש פלייבוי בסטימצקי? להסתכל על התמונות של הוידאומט הכחול? לשכור את סרטי הוידאומט? אם כן - יש בינינו הבדל גם במידת הריבונות שאנחנו מאמינים שיש לילדים, וכמה הם יכולים להסתיר מההורים אם הם חושבים שיש צורך. אני אעדיף לאפשר לילדי שלא להסתיר דבר. הם ידעו מה אני מאשרת ומה לא, אבל הם לא יצטרכו להסתיר כלום - כמו שהורי גידלו אותי.
אבל רותי, העובדה שהלחץ הזה מגיע מכל מקום הוא בדיוק הסיבה שאני מאמין שה*אמונה* בזוגיות נמצאת בכל מקום. יהיו בעיותיהם אשר יהיו, רבבות האנשים ה"לוחצים" הללו בוחרים בזוגיות. ואת לא מתווכחת הרי עם הבחירה האישית של אף אחד מהם; את פשוט לא מוכנה לקבל שהמסקנה הלוגית מ"רבבות אנשים בוחרים בזוגיות" היא "זוגיות תחשב לנורמה."
אני קראתי את התגובות בשרשור שם. יוצא הלב מרחמים, מה אני אומר לך. לקחת אותם אחד אחד? "אוי ואבוי, נשים רוצות ילדים ואני לא, זה לא הוגן! שיפסיקו!" "המשפחה שלי מעזה לקוות שיום אחד אני ארצה חברה וילדים, ויש להם עוד את היומרה להיות בטוחים שאני אהנה מזה!" "דודה שלי הציעה לי ללדת כאם בודדה, שזה בכלל לא מודל של זוגיות, אבל לא הסכמתי איתה אז אני מעלה את זה כאן!" "אני נמצאת בקשר זוגי, ולהרבה אנשים יש דעה לגבי זה!" "איזה מזל שמקבלים את הצורה בה אני חי, כי אם לא היו מקבלים את הצורה שאני חי, הייתי כועס, אבל אני עדיין אכעס למרות שלא!"
להמשיך?
יופי, אז יש אנשים שיש להם דעות שונות. לפעמים, שומו שמיים, הם מספרים לך עליה, לדוגמא אם את מישהי שנורא חשובה להם, או סתם אם הם מוצאים אותך מפתיעה. את רוצה לעשות מה שבא לך - תעשי, תפדל. אבל את באמת חושבת שסביר לצפות שלאף אחד בעולם לא יהיה אכפת, שאף אחד לא יעיר או ישאל? מאיפה את חושבת שמגיע לך פטור מזה שלאחרים יהיו ציפיות או דעות לגבייך? יש גבול עד כמה את יכולה להגיד "אני אעשה מה שאני רוצה, אבל כל שאר העולם חייב להיות נורא שמח עם זה."
אני לא מסכים עם הנחת הבסיס שלך. היא אולי נכון במקרה של ריק, אולי; אבל בעולם האמיתי, הנורמה קיימת על כל השלכותיה. אם הנסיכה יסמין רוצה להתחתן עם גבר שיאהב אותה ויגדל איתה ילדים, זה לא משנה הרבה אם היא חושבת ככה בגלל שהיא הגיעה למסקנה הזו אחרי שיקול עמוק ומדוקדק ושקילת כל האפשרויות, או אם זה רצונה בגלל שהיא גדלה בסביבה שהציגה התניות חברתיות מקיפות שאחת מהתוצאות שלהן זה משפחה + ילדים == נורא נורא טוב. זה לא משנה. התניות חברתיות יהיו תמיד, וזה מה שהיא רוצה. אם את זה את לא מקבלת, אז אני יכול באותה צורה לחזור אחורה ולפרק את ה"כמו שהורי גדלו אותי" שלך לפיסות קטנות, ולהגיד לך שאת לא באמת רוצה ככה בכלל. ובמדד הזה, אין לי ספק שנישואין הוא המודל שרוב רובו של העולם המערבי מעדיף - כן, גם עם חריגות, גירושין, בגידות, וכל השאר. זה מה שיש בשטח, ו-15 תגובות בבלוג עם קהל-יעד אוהד לא אומר שיש רבבות גברים ונשים בישראל שחושבים לעצמם "וואי, הייתי נורא רוצה לחיות בקומונה, אבל אני לא יכול כי החברה לא נותנת לי."
ומכיוון שאכן "לא נוכל להסכים בנושא לעולם" ולדעת מאיזו קבוצה יש יותר, אני מעדיף בהרבה להטיל את האחריות על אלה שרוצים לחיות איך שהם רוצים, שאכן יחיו ככה, במקום שאת תדרשי מהחברה שחושבת הפוך לעשות שמיניות באוויר כדי להתחשב ברוב שאולי הוא סתם אילם, או אולי הוא רק דמיוני.
ולגבי מין: לא, אין לי שום יומרות להיות מסוגל לאטום את ילדי מפורנו ומשאר מראין בישין. אין לי גם כוונות להיות שוטר בנושא. ועם זאת, אני לא סומך יותר מדי על ה"מתי שהם יראו לנכון" של ילד צעיר, באותה מידה שאני לא אתן לילד קטן גפרורים או אולר להשתמש בהם "בגיל שהוא יראה לנכון." וכחלק מכך, הילדים שלי לא ישמעו את המשפט "אולי פורנו זה דווקא טוב" יוצא מפי. זה בהחלט לא שורש הרוע, אבל גם עם כל ההסברים וההדרכה שבעולם, זה גם לא בהכרח משהו שילד צעיר יוכל להתמודד איתו בצורה הכי בריאה. ועל כן, נרחיק עד כמה שאפשר, כל עוד נשכיל לא להרחיק במידה שעצם ההרחקה פוגעת יותר מהחומר עצמו.
אבוי. מאיפה להתחיל...
את מציבה זה לצד זה שני מודלים: מודל אחד שבו נורמה חברתית יחידה שולטת ומכתיבה לכולם את החיים מתחילה ועד סוף, ובפרט - הנורמה החברתית שלנו, של זוגיות משפחה ילדים וכו'. מצד שני: מודל שבו כל אחד עושה מה שנראה לו מתאים, לוקח את מלוא האחריות על מעשיו, וחי חופשי.
עד כאן, הצגת נושא, טוב ויפה. אבל הדוגמאות שאת נותנת הן איומות ונוראות. את לוקחת את הדוגמא הקיצונית ביותר שאפשר, ומקצינה אותה עוד קצת: דוגמא של חיים אולטרא-חרדיים, שבה לא רק הזוגיות אלא כל פרט ופרט מוכתבים ע"י ההלכה והמסורת המקומיים, ולזה את מוסיפה סוציופטיות של חוסר-יחס לילדים, ומפרשנת את "ה' נתן ה' לקח" כאפאטיות ו"ספירת ראשים" בלבד. זו דוגמא שבבירור מוקצנת מעבר לכל פרופורציה, וככזו, הופכת להיות די לא-רלוונטית. אם התלונה שלך היא כלפי הלחץ החברתי, בואי תראי לי את הלחץ שבנאדם נורמלי בתוך קהל היעד שלך באמת צריך להתמודד איתו. לא חוכמה להגיד שאם היית במקום נורא גרוע, אז היה לך רע.
עכשיו, לגבי זה ש"כה טורחים להאביס אותנו." בהעדר המודל החרדי, מי בדיוק טורח? אני לא מתכוון לאמר שהמדיה לא מלאה במודל הזוגי, בכל צורה ואופן, אבל חייבים להכיר בכך שזו נורמה קיימת שאנשים מאמינים בה. המדיה מלאה בזה כי עם זה הכותבים מזדהים ועם זה הקהל מזדהה. אם את רוצה שלכל אחד יהיה את החופש לנהוג כראות עיניו, וודאי שאת צריכה לתת לכל ים האוכלוסיה שכן מאמין בזוגיות לנהוג כך ולעודד לכך. יש גבול כמה את יכולה לדרוש מהציבור לעודד ולתמוך אקטיבית בצורת חיים שהם לא אישית מאמינים בה - ואכן, מהמאמר שלך לחלוטין לא ברור מה בדיוק את מצפה, רוצה או דורשת מהציבור.
הדבר הכי קרוב שהצלחתי למצוא לפואנטה היה לאפשר לאנשים להכיר בסגנוני-חיים נוספים, ולקבל את אלה שבוחרים בהם. ומכאן הדרך עד לפורנו לילדים היא עוד ארוכה.
להכיר בסגנונות-חיים אחרים ולקבל אותם - מסכים איתך. זה חיוני. אי אפשר להתעלם מהמציאות, ו(על אף אלו שיחלקו) אי אפשר להעמיד פנים שמה שטוב לאדם אחד, או אפילו לרוב-רובו של העולם, או לכל קבוצת ביניים - היא בהכרח טובה לכל מקרה ומקרה ספציפי.
ועם זאת, דרושה גם ההכרה מהצד השני: זה שיש אנשים שצורת חיים ספציפית מתאימה להם, לא אומר שזה טוב או בריא לכל זעטוט להחשף אליו. הטענה "יש אנשים שפורנו טוב להם, לכן אין שום סיבה למנוע פורנו מילדים" היא מגוכחת. מין הוא דבר מאוד מושך ומאוד עוצמתי, והוא גם דבר שיכול להיות מאוד מסוכן ופוגע, בוודאי שכשמדובר בצעירים ספוגי-הורמונים ולאו-דווקא בוגרים או חכמים במיוחד. לא יודע, אולי זה רק אני, אבל קשה לי לתאר שישנם יותר ילדים שסובלים מהעדר לגיטימציה לפורנו מאשר ילדים שיסבלו מחשיפה לפורנו בגיל צעיר.
וההכרה הנוספת הבאה: אני, בתקווה הורה לעתיד, עומד על זכותי לחנך את הילד שלי כראות עיני. יש הרבה סיבות שאני רואה זוגיות כאידאל חברתי; אני די בטוח שהן לא מעניינות לא אותי ולא אותך לצורכי הדיון הזה. וזה שאת לא מרוצה שזה שהמון אנשים דוחפים לילדים שלהם זוגיות - תשמעי, בעסה לך, אבל אני הולך לדחוף לילדים שלי זוגיות, כי בזה אני מאמין. כן, לקבל דעות אחרות, כן לקבל ולאהוב ולהבין את הילדים מה שלא יעשו, אבל ברירת המחדל מבחינתי תהיה זוגיות, בדיוק כמו שאני לא הולך ללמד אותם את הברית החדשה למקרה שזה מה שמתאים להם או ספרדית למקרה שבדיוק זה מה שהם נורא יתחברו אליו. אם את מצפה ממני שאני דווקא אנסה לעשות את ה"fair and balanced", ולתת לכל דעה זמן-אוויר זהה, רק בגלל שכל אחת היא אפשרות - נו, באמת. אז לא צריך לחנך ילדים; אפשר לזרוק אותם לרחוב, וזה נותן להם מודל מצויין של "תראו איך זה בעולם האמיתי" ו"תעשו מה שבא לכם." ואם את טוענת שפורנו לילדים זה מוצלח מהסיבה היחידה שזה לא המודל החרדי, או אפילו המודל החברתי המקובל - נו, באמת.
זה נושא שחשוב לי וקרוב אלי. אבל כל מה שאני מקבל מהמאמר שלך הוא תחושת התלהמות, אנטי, וריאקציונריות. אשמח לשמוע יותר תוכן יותר מוצק.
Reply
ראה, זיו, אני מכבדת אותך. אם תקרא את התגובות שבקישור, תראה תיאור של עשר או עשרים דרכים ללחוץ על אנשים לקשר זוגי, שאינן דווקא במדיה, אלא ציפיות ולחצים מצד הורים, מעסיקים וזרים באוטובוס. גם התגובות של דני ד' כאן ("אשה שלא רוצה ילדים, משהו בה לא בסדר") מדגימות זאת. יכול להיות שאתה לא חש בלחצים כיוון שאתה גבר, ועל גברים לוחצים פחות; יכול להיות שאתה לא חש בהן כי אתה רוצה בדיוק את אותו הדבר.
ההבדל בינינו הוא הנחות הבסיס. האחת, לגבי זוגיות: אתה מניח שזה מתאים לרוב האוכלוסיה, ואי-זוגיות היא צורת חיים אלטרנטיבית ומינורית; אני מניחה שזוגיות מתאימה למיעוט באוכלוסיה, ויתרונה היחיד הוא היציבות הכלכלית שהיא מספקת - לא יותר מקומונה או החזקת משק בית של שותפים. לפיכך, אתה אומר: אני אציג ואף אלחץ על ילדי להכנס לזוגיות, כי זה מה שאני מאמין שטוב להם. אני מציגה דעה הפוכה, מפני שאני מאמינה שזוגיות מזיקה יותר ממועילה ברוב מערכות היחסים. לא נוכל להסכים בנושא לעולם.
ההנחה השניה היא לגבי מין: אני מניחה שמין הוא דבר טוב ובריא, ושילדים יחשפו אליו - בהדרגה, ולפי בחירתם - בגיל שהם יראו לנכון. חובתי כהורה לומר לילדי שפורנו לא משקף את המציאות, שמין בטוח הוא חיוני, ולספר להם על הסכנות מהן עליהם להזהר. אתה מניח שתוכל למנוע מילדיך לרכוש פלייבוי בסטימצקי? להסתכל על התמונות של הוידאומט הכחול? לשכור את סרטי הוידאומט? אם כן - יש בינינו הבדל גם במידת הריבונות שאנחנו מאמינים שיש לילדים, וכמה הם יכולים להסתיר מההורים אם הם חושבים שיש צורך. אני אעדיף לאפשר לילדי שלא להסתיר דבר. הם ידעו מה אני מאשרת ומה לא, אבל הם לא יצטרכו להסתיר כלום - כמו שהורי גידלו אותי.
Reply
אבל רותי, העובדה שהלחץ הזה מגיע מכל מקום הוא בדיוק הסיבה שאני מאמין שה*אמונה* בזוגיות נמצאת בכל מקום. יהיו בעיותיהם אשר יהיו, רבבות האנשים ה"לוחצים" הללו בוחרים בזוגיות. ואת לא מתווכחת הרי עם הבחירה האישית של אף אחד מהם; את פשוט לא מוכנה לקבל שהמסקנה הלוגית מ"רבבות אנשים בוחרים בזוגיות" היא "זוגיות תחשב לנורמה."
אני קראתי את התגובות בשרשור שם. יוצא הלב מרחמים, מה אני אומר לך. לקחת אותם אחד אחד? "אוי ואבוי, נשים רוצות ילדים ואני לא, זה לא הוגן! שיפסיקו!" "המשפחה שלי מעזה לקוות שיום אחד אני ארצה חברה וילדים, ויש להם עוד את היומרה להיות בטוחים שאני אהנה מזה!" "דודה שלי הציעה לי ללדת כאם בודדה, שזה בכלל לא מודל של זוגיות, אבל לא הסכמתי איתה אז אני מעלה את זה כאן!" "אני נמצאת בקשר זוגי, ולהרבה אנשים יש דעה לגבי זה!" "איזה מזל שמקבלים את הצורה בה אני חי, כי אם לא היו מקבלים את הצורה שאני חי, הייתי כועס, אבל אני עדיין אכעס למרות שלא!"
להמשיך?
יופי, אז יש אנשים שיש להם דעות שונות. לפעמים, שומו שמיים, הם מספרים לך עליה, לדוגמא אם את מישהי שנורא חשובה להם, או סתם אם הם מוצאים אותך מפתיעה. את רוצה לעשות מה שבא לך - תעשי, תפדל. אבל את באמת חושבת שסביר לצפות שלאף אחד בעולם לא יהיה אכפת, שאף אחד לא יעיר או ישאל? מאיפה את חושבת שמגיע לך פטור מזה שלאחרים יהיו ציפיות או דעות לגבייך? יש גבול עד כמה את יכולה להגיד "אני אעשה מה שאני רוצה, אבל כל שאר העולם חייב להיות נורא שמח עם זה."
אני לא מסכים עם הנחת הבסיס שלך. היא אולי נכון במקרה של ריק, אולי; אבל בעולם האמיתי, הנורמה קיימת על כל השלכותיה. אם הנסיכה יסמין רוצה להתחתן עם גבר שיאהב אותה ויגדל איתה ילדים, זה לא משנה הרבה אם היא חושבת ככה בגלל שהיא הגיעה למסקנה הזו אחרי שיקול עמוק ומדוקדק ושקילת כל האפשרויות, או אם זה רצונה בגלל שהיא גדלה בסביבה שהציגה התניות חברתיות מקיפות שאחת מהתוצאות שלהן זה משפחה + ילדים == נורא נורא טוב. זה לא משנה. התניות חברתיות יהיו תמיד, וזה מה שהיא רוצה. אם את זה את לא מקבלת, אז אני יכול באותה צורה לחזור אחורה ולפרק את ה"כמו שהורי גדלו אותי" שלך לפיסות קטנות, ולהגיד לך שאת לא באמת רוצה ככה בכלל. ובמדד הזה, אין לי ספק שנישואין הוא המודל שרוב רובו של העולם המערבי מעדיף - כן, גם עם חריגות, גירושין, בגידות, וכל השאר. זה מה שיש בשטח, ו-15 תגובות בבלוג עם קהל-יעד אוהד לא אומר שיש רבבות גברים ונשים בישראל שחושבים לעצמם "וואי, הייתי נורא רוצה לחיות בקומונה, אבל אני לא יכול כי החברה לא נותנת לי."
ומכיוון שאכן "לא נוכל להסכים בנושא לעולם" ולדעת מאיזו קבוצה יש יותר, אני מעדיף בהרבה להטיל את האחריות על אלה שרוצים לחיות איך שהם רוצים, שאכן יחיו ככה, במקום שאת תדרשי מהחברה שחושבת הפוך לעשות שמיניות באוויר כדי להתחשב ברוב שאולי הוא סתם אילם, או אולי הוא רק דמיוני.
ולגבי מין: לא, אין לי שום יומרות להיות מסוגל לאטום את ילדי מפורנו ומשאר מראין בישין. אין לי גם כוונות להיות שוטר בנושא. ועם זאת, אני לא סומך יותר מדי על ה"מתי שהם יראו לנכון" של ילד צעיר, באותה מידה שאני לא אתן לילד קטן גפרורים או אולר להשתמש בהם "בגיל שהוא יראה לנכון." וכחלק מכך, הילדים שלי לא ישמעו את המשפט "אולי פורנו זה דווקא טוב" יוצא מפי. זה בהחלט לא שורש הרוע, אבל גם עם כל ההסברים וההדרכה שבעולם, זה גם לא בהכרח משהו שילד צעיר יוכל להתמודד איתו בצורה הכי בריאה. ועל כן, נרחיק עד כמה שאפשר, כל עוד נשכיל לא להרחיק במידה שעצם ההרחקה פוגעת יותר מהחומר עצמו.
עד כאן.
Reply
Reply
Leave a comment