שייסה, כבר שש בבוקר
שוב, אני לא בטוחה שכל זה באמת שווה פוסט; יתכן שאני מבריחה אתכם בכל המלללל הזה, יתכן. אבל הו, הה, אויה, ושאר מילים של השתאות, חברים! אני מאזינה לדיסק שצרב לי orbar, "The Origin of Symmetry" ולא מסוגלת להביא את עצמי למקומי הראוי בין הכסתות, בשעה מפוקפקה כגון דא ובהינתן שעת פתיחתה של החנות מחר-היום. איזה פאקינג יופי, איזה. אלי, עולה בי רטטטט. הרעש המצוין, המילים המנסרות בדיוק-על-הצלקת - - - אם יורשה לי, נגיד, לקשרר. אין ספק, אין שום ספק בכלל - מבחינתי, לטקסט הזה, גם המוזיקלי, יש רק נמען אחד. קשה לי לנשום פה.
את קוראת את זה, גוטית?
יתר על כן, יש ברצוני לטפוח פה קצת על שכמי המוכה, באמצעותכם. הערב עבדתי בגלידרייה עם מתלמדת אחת הזויה (שעיקר פרנסתה מזה זמן-מה, לפי דבריה, הוא קיבוץ נדבות בצורת פסל מוזהב: היא צובעת את גופה באיפורגוף בצבע זהב ונעמדת ב"פריז" בשערו של הסנטר; בתמורה למעשה תרומי זה, זורק לה הציבור שקלי-שקלים לכובעה), ועם עובדת חדשה שהפכה, לשמחתה ותודות למתלמדת, לפז"מניקית. הייתה המון עבודה, משום מה; מישהו שכח לספר לסינמטֵקָקות שהיום יום ראשון, שבו, ככתוב בתורה, לא אוכלים גלידה. אני חולה על הפז"מניקית, היא חמודה כל-כך, באמהות של כולכם, אבל היא מעשנת, וכך גם המתלמדת-המפוסלת; וכך אני, שהגעתי לעבודה שעתיים (עמוסות מאד) לפני שתיהן, נמצאתי מרצרצת ומקרצפת, מגלדת ומשלשלת שקלי-שקלים אל הקופה, בשעה שהן נירקטו שוב ושוב, להכעיס. מילא הפז"מניקית, שבוודאי עשתה (במשוקלל עם עבודתה השנייה) כפולה, כהרגלה; אבל הפאקינג מתלמדת?? צאי מהסיגריה והביאי את ישבנך המוזהב לצדי, בת-עוולה!
רגע, היה לי סיפור כאן. אם כן, בשלב מסוים הכנתי וופל בלגי לבחור הזוי אחד שהתחדד על חשבוני ללא הפסק. לא ממש הקשבתי לו - בעיתות בלגן אינני נוהגת להקשיב ללקוחות, שיקשיבו הם לי - אבל הוא היה ממש מצחיק, ולכן, כשנקלעתי פתאום לאמצע המונולוג שלו, יצא שהבנתי על מה הוא מדבר והתגלגלתי מצחוק עד שכמעט והתמרחתי בקצפת שהנדסתי לו על צלחתו באותו הרגע; תגובתי עודדה אותו, כנראה, כי הוא התיישב ,אכל וחזר; חזר ללהג לעברי מעם צדודית הוויטרינה. בסוף נשברתי ושאלתי אותו לשמו, והוא התחכם ונתן לי שם של דמות ספרותית. אז שיחקנו קצת מילולית על כל העניין; הוא נראה מופתע ביותר שזיהיתי את האלוזיה (למה תמיד מצפים שמוכרת הגלידה תהיה מטומטמת?), ואני נהניתי ללהטט בפרטי העולם המיוצג ההוא, בתוך השיחה, ולצאת מחוכמת. אז זהו, יצא שחילופי השנינוֹת בינינו היו נעימים גם לי, מסתבר, כי אמרתי לו לבסוף - טוב, זה ממש מגוחך, חכה שנייה - והלכתי להביא פתק צהוב מהמגירה, שירשום לי עליו את שמו האמיתי ואת מספר הטלפון שלו. הפעם אני אתקשר, חי חדקי. צדקה הפז"מניקית כשאמרה לי אחרי המשמרת, על מיץ תפוזים ואייס של ארומה, שריבאונד הוא מה שאני צריכה. Drastic cause takes drastic measures, כידוע, גם אם אינשומסיכוי
שזה
יעבוד
עליי.
"I've exposed your lies, baby
The underneath is no big surprise
Now it's time for changing
And cleansing everything
To forget your love"
(וכמה יללות גיטרה להבהרת הנקודה)