מסדרים אותנו
נדרש משהו מאוד מזעזע כדי להוציא אותי מתנומת החורף שלי, והנה הוא הגיע. מי מכם שיש לו זמן פעם בשנה וחצי לקרוא פוסט שלי, אז זה הזמן.
ומה מציק לי? שוד לאור היום של הדמוקרטיה, ושמו "חוק ההסדרים". זה מגה-חוק שנכתב במשרד האוצר, ומוגש להצבעה בכנסת עם חוק התקציב. הוא כולל עשרות סעיפים (השנה יש שמונים ומשהו, אם איני טועה), שלכל אחד מהם יש משקל שווה לחוק אמיתי. אבל לחוקים אמיתיים יש מסלול קבוע, שבו דנים עליהם בוועדה המתאימה, מקדישים להם תשומת לב וכו'. על חוק ההסדרים דנים רק בוועדת הכספים של הכנסת, שיש בה רוב לקואליציה, שרוצה להעביר את התקציב. נוסף לזה, אין עליו ממש דיון, כי הוא שמן וגדול וחברי הכנסת מתקשים לקרוא את כולו ובטח להבין אותו. השנה, בישיבת הממשלה שעסקה בחוק, הקדישו בממוצע 47 שניות לכל סעיף בחוק.
זה אומר 47 שניות להחליט לבטל חוק של הכנסת (הרשות המחוקקת של ישראל, זוכרים?), לפיו יוקמו בתי חולים נוספים; 47 שניות להחליט על תשלום גבוה למבחני בגרות, בניגוד מוחלט לבג"צ בנושא (נו, בג"צ, אלה מהרשות השופטת); עוד 47 שניות לדון בכובד ראש על דחיית העלאת שכר המינימום; וכולי וכולי.
העוולות, האבסורדים, האירוניות, צחצוחי הלשון ומכבסות המילים שגלומים בחוק ההסדרים רבים מנשוא, וקטונתי מלפרט אותם, בוודאי כאן ועכשיו. אני קורא לכם (טוב, אני בעצם כותב לכם) להפליג ללחץ חברתי, הבלוג המצויין, כדי לקרוא, ללמוד ולהתרגז. ואז, צאו אל העולם הגדול, ספרו לחבריכם והוריכם, כתבו לסנאטור שלכם, ותעזרו לנו להציל משהו קטנטן מהדמוקרטיה במדינה.