חזרה מעוד מצפה
קרעתי את התחת במצפה אבל באותו זמן התמלאתי מזה באנרגיות. אני חושב שהלהקה הזאת זה אחד הדברים הכי יפים שקרו לי בזמן האחרון בחיים. נסעתי ביום ד' בלילה, עם העורכת שלי. היתה לנו נסיעת לילה נחמדה, צפופה בחגיגת, מוסיקה טובה ודאחקות. היינו די מרוצים כי יצא לנו עיתון נורא יפה וזה וכי היינו בדרך לאירוע שווה. ביום ה' קצת הסתלבטנו וקצת עבדנו. העורכת ישנה חזק, זה היה סיוט להעיר אותה, אבל אני יודע שהיא לא ישנה כמעט אף פעם וזה היה די תענוג לראות אותה נחה. יש במצפה קטע די מגניב - המכונית של העורכת היתה בדיוק עסוקה בלחלק גיליונות ברחבי הנגב, אז היא לקחה מכונית של איזה חברה. התגלגלנו איתה למרכז, לאכול. בינתיים החברה היתה צריכה את המכונית אז היא לקחה אותה. אז כשקמנו, העורכת פשוט לקחה את המכונית של הבחור מהמטבח. תהיתי על כך שאנחנו לא משלמים על האוכל, והיא אמרה שזה בסדר, הם לא משלמים על המודעות בעיתון. יהיה מי שיקפוץ ויגיד שזה רמאות או פרוטקציה או משהו, אבל אני חושב שזו כלכלה מגניבה - עסקאות חילופין שנוחות לשני הצדדים, במקום להחליף שטרות וחשבוניות וכו'.
קרו עוד דברים נורא כיפיים, בעיקר הלהיות עם החבר'ה ולהתאמן וזה. וגם השמחה על כך שהיה אירוע מאוד מוצלח, מבחינת הקהל והפאנל והמסיבה והכל. עם זאת, צפו חיכוכים, או יותר נכון כעסים מצדי, ביחסיי עם רנז. אני לפעמים כל כך מתוסכל מאיך שהיא מנצלת את הכוח והכריזמה שלה בשביל להגיד לי מה לעשות. אני רוצה לדבר איתה, אבל אני מתקשה לאסוף את הדוגמאות הברורות שיקלו עלי את הטיעון. נורא קשה להתדיין איתה, יש לה זיכרון טוב לפרטים ורטוריקה וכח שכנוע, ובפעמים שבהם התדיינתי איתה על עניינים שביני לבינה היא תמיד יצאה כשידה לכאורה על העליונה, ואני מבולבל והלום מהדיון. מאידך, תמיד יש לה את הדיבור שלה על הרצון להשתפר ועל הצמיחה וזה, ונראה לי מן הראוי שהיא תקשיב למה שיש לי לומר. מעניין אם היא תחשוב על מה שיש לי להגיד או תשכנע אותי שאני טועה.