הצופר
אולי משהו איתי לא בסדר מבחינת הזהות הלאומית, אבל אני מרגישה מפגרת כל פעם מחדש כשאני עומדת לבד בבית בצפירה.
זה בערך כמו שאלת הזן בשקל על העץ שנופל ביער ואף אחד לא שומע אותו, אבל באמת - למי זה משנה אם אני אעמוד בצפירה או לא? שנה שעברה בשעה 11 ביום הזכרון עוד ישבתי בהתחלה תוך כדי מחשבות של "למי אכפת בדיוק", אבל מרוב שפשוט לא היה לי נעים (השורשים הפולניים מכים) העמדתי את עצמי.
והשנה? ביום השואה הייתי בבית הספר, בדיוק יצאתי מהמעלית. אז עמדתי. חבריי לכיתה נעצרו בנקודות שונות בקומה שבע כמו משחק מחשב שנלחץ על "pause", ואיך שנגמרה הצפירה המשיכו בשטויות הרגילות שלהם. אני קראתי את מאוס לרגל המאורע. אתמול, בערב יום הזכרון, בנג'י היה בדרך הנה ונזכרתי בסיפור היפה של גפי אמיר ("טחול של נמר") על היוצאים לדאבל דייט שנתקלים זו בזה בכניסה לביתה של הבחורה ביום השואה, ונאלצים לעמוד דקה דומיה ו"לחלוק רגע אינטימי שכזה" עוד לפני שהם נפגשו בכלל. בסוף הוא לא הגיע בשמונה, ובסוף עמדתי בחדר, לבד, עם הצפירה בחוץ, והרגשתי כמו מפגרת. היום בבוקר נתקלתי בצופר הרשע הזה בדרכי הביתה מתחנת האוטובוס. כוס אמא של התודעה הלאומית, אתם יודעים מה. שיום העצמאות יעבור קצת ויהיה לי קצת שקט
זה בערך כמו שאלת הזן בשקל על העץ שנופל ביער ואף אחד לא שומע אותו, אבל באמת - למי זה משנה אם אני אעמוד בצפירה או לא? שנה שעברה בשעה 11 ביום הזכרון עוד ישבתי בהתחלה תוך כדי מחשבות של "למי אכפת בדיוק", אבל מרוב שפשוט לא היה לי נעים (השורשים הפולניים מכים) העמדתי את עצמי.
והשנה? ביום השואה הייתי בבית הספר, בדיוק יצאתי מהמעלית. אז עמדתי. חבריי לכיתה נעצרו בנקודות שונות בקומה שבע כמו משחק מחשב שנלחץ על "pause", ואיך שנגמרה הצפירה המשיכו בשטויות הרגילות שלהם. אני קראתי את מאוס לרגל המאורע. אתמול, בערב יום הזכרון, בנג'י היה בדרך הנה ונזכרתי בסיפור היפה של גפי אמיר ("טחול של נמר") על היוצאים לדאבל דייט שנתקלים זו בזה בכניסה לביתה של הבחורה ביום השואה, ונאלצים לעמוד דקה דומיה ו"לחלוק רגע אינטימי שכזה" עוד לפני שהם נפגשו בכלל. בסוף הוא לא הגיע בשמונה, ובסוף עמדתי בחדר, לבד, עם הצפירה בחוץ, והרגשתי כמו מפגרת. היום בבוקר נתקלתי בצופר הרשע הזה בדרכי הביתה מתחנת האוטובוס. כוס אמא של התודעה הלאומית, אתם יודעים מה. שיום העצמאות יעבור קצת ויהיה לי קצת שקט