shalom
אמרו לי פעם שאף רעיון טוב לא יכול לקרות אחרי 2 בלילה. אז עכשיו 2:36.
בכל אופן, מריה נתנה לי את המחשב. הכל ברוסית אז לא הצלחתי למצוא עברית אז אני משתמש במקלדת וירטואלית ומקליד אותיות של ארץ הקודש מזיכרון. כן, אני יודע שזה לא מעניין. אז נדבר על מריה.
אז מריה - בחורה אדירה לא? לא מפסיקה להפתיע. ככה עלה הרעיון לעשות פוסט בעברית - ניסיתי להפתיע אותה פעם אחת. לא נראה לי שהצלחתי, אבל תחשבו על הסיטואציה: שתיים וחצי בלילה (עשר וחצי לפי שעון ישראל), אני בחור ישראלי, יושב עם לפטופ רוסי, בדירה בקנקון, עם מריה ובחור מקסיקני וכולם שותים רום מקובה ומדברים אנגלית. יחי הכפר הגלובלי.
קראתי כתבה בעיתון פעם על כך שכולם זוכרים את שנות הילדות יותר מאשר את השנים המאוחרות יותר. כלומר, הילדות תמיד נראית כמו תקופה ארוכה ולאחר מכן הזמן מאיץ ומתבגרים הרבה יותר מהר. אחת הכתבות היותר מדכאות שקראתי. ההסבר המדעי לכך הוא שהמוח האנושי לא מתייחס טוב לפעולות שגרתיות (כמו לנהוג לעבודה, לראות טלוויזיה כל ערב וכו'). כל פעם שהמוח עושה משהו שהוא ממש רגיל אליו הוא פשוט שוכח שהוא עשה אותו - ואז החיים נראים קצרים יותר. אז הבחור מהכתבה החליט לעשות כל יום או כל שבוע משהו מטורף אחר כדי שתמיד יהיה לו מעניין (ואפילו הקים אתר אינטרנט שאנשים יוכלו להציע לו רעיונות משלהם)
וזה המוסר השכל - פעם הבאה שהשעה תהיה שתיים וחצי בלילה (עשר וחצי לפי שעון ישראל), ותשבו עם לפטופ רוסי, בדירה בקנקון, עם מריה ובחור מקסיקני וכולם שותים רום מקובה ומדברים אנגלית, תדעו שזו חוויה חד פעמית, אחת מרבות - וכך תדעו שאתם באמת חיים.
אז לילה טוב, בוקר טוב ותשמרו על עצמכם
אם תגיעו לישראל - בירות עליי