"Страшная история" в очень вольном изложении

[makar_svirepii]

היה היה ערפד אחד

שקם בבוקר ונרעד:

מדוע שוב אני לבד,

גלמוד, מסכן, אומלל?

אתמול ראיתי קרפדה

כל כך שמנה ונחמדה!

לחיות לנצח לצידה

נשמע לא רע בכלל.



הוא קם, שתה כוסית של דם,

בישם קלות את השפם,

אמר בקול: !Cherchez la femme

ואל היער חש.

מצא אותה במאורה

לפי ריחה וקירקורה,

בפני אהובתו כרע

ובאוזנה לחש:

קרפדתי, את כה נאווה,

ליבי עולה בלהבה,

עוד לא פגשתי כה שווה

וקולית מימיי!

אז בואי, בואי, מתוקה,

הרי חבל על כל דקה,

כי בלעדייך מועקה

אוכלת את מעיי.

אני ערפד מאוד נודע,

את - קרפדה עם תעודה,

ושום צרה, שלא נדע,

לא עתידה לקרות.

אז קומי, התרענני,

נרביץ כבר טקס רציני,

וחיש הביתה, כי אני

עובד במשמרות.

הקרפדה והערפד

הקימו בית די נחמד,

כל חודש שמו זבוב בצד

על אדן החלון.

היו בסדר, בקיצור:

ילדו יצור אחר יצור,

לקחו עכבר, ופיחלצו,

ושמו בסלון.

קנו אמבטיה וספה,

אל הביצות נסעו לספא,

התרחקו מעץ אספה,

מנחשים, משום.

הם נהנו מהסידור,

מהבירבור, מהפירפור,

ומה המסר בסיפור,

אתם תנחשו.