(no subject)
הקיץ הגיע בפתאומיות מוחצת, ואיתו תסכולים ישנים-חדשים שהפשירו במעלות המטפסות.
החום מאפשר ומכריח להתמתח, להפתח כמו פרפר שיוצא מהגולם ולחשוף את הבטן הרכה. עוד מעט המוני אדם יצאו לרחובות בבגדי הקיץ שלהם ויגירו זיעה. הקור מסתיר והחום חושף, והלב מפשיר והחלציים בוערים, והבדידות והחרמנות הקדושה, כולם יתערבבו בזיעה ובריח החמוץ והמתוק.
נברח ממזגן למזגן ובין האיים של הקור המהונדס נשחה במים החמימים של תשוקה בלתי מרוסנת, קלות ראש ומשקאות קלים כמו בלוני חמצן.
והבדידות, הו הבדידות! היא קשה בקיץ, קשה היא כקריעת ים סוף. התשוקה היא זרז לבדידות, והשדיים בגופיות, והחיוכים הזוגיים, והשמחה, והשמחה, מאיפה מגיעה כל השמחה הזאת ואיפה מתחיל התור?
הקיץ חזר במיידיות מוחצת ואיתו כמו זבובונים דוחים חזרה הדביקות. כולם, כולם, כולם יוצאים לרחובות והם ידרסו אותי, אותנו, בלי משים, כי הם עסוקים מדי בחיוכים ובחום ואיך אפשר להבדיל ביניהם? וברגע האמת אני נתלה בחיוך של בחורה שהשמש מחממת עד שהוא מתנדף ונעלם ועולה לשמיים להתלות בעננים עד החורף, עד שיתקרר ויטפטף ויביא מזור לבדידות ולבערה ויבוא לציון גואל.