אין לי כוח.
זה שקר גס, אגב. כלומר, ברור שיש לי כוח, שכן ברור שכל זה יגמר מתישהו, וזה יהיה כי הצלחתי לחסל את כל הטרדות.
אבל אין לי כוח.
אז עברנו דירה, והכל מבולגן, אבל הכל. לא היה לי זמן ראוי לסדר בו את הבית לפני המעבר (מבחנים). אין לי מושג איפה זוג התחתונים הבא שאני אלבש, ואחת הסיבות שאני לא ישן כרגע, היא שאין לי מושג איפה הסדינים. והחתול השתין על הסדין ששמרנו לקראת המעבר. והוא לא מצליח להבין שהארגז החתוך עם החול נועד עבורו. ומתישהו צריך לטפל במזגן בדירה הקודמת (ואיך אני מזמין טכנאי לדירה שנמצאת כמעט שעה נסיעה מכאן?), והמזגן בדירה הזאת, ולהשיג מכונת כביסה במקום זאת שטרחה להתפגר, ולסדר את הארונות, ואת המטבח, ואת הסלון, ואת הספרים, ואת הספרים, ואת הספרים. ולעשות קניות, כדי שיהיה מה לאכול בבית. וקניות מסוג איקאה, לכל הדברים הקטנים שחסרים בבית. ממתלה מגבות, ועד יחידת ארגון תוך-ארונית. ולשכנע את החתולה שעדיין בבית הקודם שבעצם זה טוב לה לעבור הנה. ותפסיק להיות פרנואידית. זה לא מטבע דיבור. היא באמת פרנואידית. ולקחת את האוטו למוסך. ולנקות את הדירה הישנה. ואולי קצת תיקוני שפכטל.
ובתוך כל זה, למצוא עבודה, ולהתכונן עד כמה שאפשר להגעת הדור הבא (פחות מחודש).
בטח שכחתי עוד כמה דברים שצריך לעשות. ולא ישנתי כמו שצריך שבוע, והגב כואב לי, והרגלים הורגות אותי, וחם לי.