ימים אפלים
טרה, השאמאנית הזקנה ב"רוח הגדולה" כתבה חיבור קטן על הימים האפלים של השנה, אלה שסביב יום היפוך החורף, שבהם היום הוא הכי קצר והלילה הכי ארוך. היא כותבת שם שאז נוטים כל השדים לצאת ולנסות לגרום לך להרגיש רע לגבי עצמך, ושצריך לזהות אותם, ולחייך אליהם, ולומר "אלו רק השדים שלי. הם חלק ממני ומנסים עלי תעלולים. אני מכיר אותם ולא אפול במתיחות הקטנות שלהם"
אמרתי לעצמי שמה קשור הזמן בשנה, ולמה לחשוב שדוקא עכשיו..
ואז קראתי את הLJ.
נו, נראה שאצל כולם יצאו קצת שדים.
יש לי מליון רעיונות איך לצאת מהדיכאונות האלה, אבל אני לא יודעת איך לנסח. הכל יוצא כמו סיסמאות "להאמין בעצמך" לפנק את עצמך" להקשיב לעצמך".
אבל כן, קודם כל לנסות להרגיש את הפלא הזה שהוא אתה, את הגוף שלך (אפשר לגעת בו ולהתענג עליו או סתם להתקלח), אחר-כך לדעת שאתה יכול לעשות מה שיביא לך אושר, או לפחות משהו שאתה נהנה ממנו. אפשר לקחת בשביל זה חופש מהעבודה, להבין שכל האפשרויות פתוחות. לא לפחד לעזוב ולפתוח דף חדש.
והכי חשוב - להפסיק לכעוס על עצמך. אנחנו מרגישים עצובים ובדיכאון, ואז כועסים על עצמנו שאנחנו ככה, וכך זה ממשיך.
דבר ראשון לאהוב את עצמך.
דבר שני - חופש. מי שמגביל אותך זה רק אתה. אז אפשר לשחרר. לשחרר את הכעס לשחרר את הלחץ לשחרר את החובות שאנחנו מקיפים אותנו בהם.
להקשיב למה שאנחנו באמת רוצים כל שנייה ולעשות אותו,
ולהתמלא באהבה.
אוף, זה יוצא כמו כתבת ניו-אייג' מזורגגת.
נראה שאני צריכה עוד ללמוד לפני שאוכל לעזור לאחרים ככה.
בינתיים אני שולחת אהבה ושמחה ושלווה וביטחון עצמי.
אתם נהדרים ומופלאים ונוצרתם כדי להתענג על החיים האלה.
בואו.