קאפקייקס מלוחים מדמעות
לא הכרתי את זהרה צעירי.
אבל הכרתי את דמוסתנס או כמו שאהבנו לקרוא לה - דמו.
בימים ההם של ראשית הפורומים באינטרנט וההתלהבות הראשונית שלנו מהסתתרות מאחורי כינויים. הרי שהתחלנו כולנו בפורום מדע הבדיוני שלIOL מאותה עמדה, כולנו בעלי השפעה זהה על האחרים (בהתאם ליכולת הרטורית של כל אחד) אבל מין, גיל וניסיון חיים לא היו חלק מהמשוואה.
ונערה צעירה בת כ15 הייתה בעלת מעמד זהה לכך של סטודנט בשנות העשרים לחייו או עורכי דין בני שלושים ואפילו אספני ספרים מבוגרים עם ילדים משלהם.
ואנו שבמשך שנים הרגשנו מבודדים בחברה סביבנו, מצאנו זה בזה את תאומי הנשמה והפכנו למעין משפחה. עד היום כשמישהו מתלונן על קליקות פנימיות בין החובבים אני מנסה להסביר לו שמדובר בסופו של דבר באנשים האלו שחיפשו אחד את השני ומצאו חברי נפש.
בתוך המשפחה הזו הייתה גם דמו.
רק כשהתחלנו להיפגש בכנסים פנים אל פנים גילינו שמאחורי השם דמוסתנס הסתתרה נערה צעירה ושקטה עם חוש הומור ביישני.
בתור אחת מהצעירות שבחבורה היא אומצה על ידי כולנו למשפחה המוזרה הזאת ולמרות שבשנים האחרונות היא התרחקה קצת מסיבות ברורות היא נותרה חלק מהמשפחה הזאת.
אחרי שבוג'י גררה גם אותי לתוך עולם הבלוגים, שמחתי לגלות את דמו שם ולקרוא על חוויותיה ושמחותיה. הרבה פחות שמחתי לגלות את הצד הקודר של חייה בדמות המחלה שהיא נאבקה בה ושנדמה היה כאילו היא מתגברת עליה לבסוף.
איבדנו השבוע אחות קטנה וזה כואב נורא.
יהי זכרה ברוך.