חוק הדתיים השלובים
את חוק הדתיים השלובים המצאתי בגיל 18 בשנת 1993. איפשהו בין המכינה הקדם צבאית בפדואל, לגרעין הנח"ל בקיבוץ מירב.
ההורים שלי לקחו אותנו לטיול בחו"ל- פריז ולונדון. זו הייתה הפעם הראשונה של אחי הקטן ושלי מחוץ לישראל.
במלון היהודי בפריז היו עוד דתיים ישראלים ואמא שלי פתחה בשיחה ערה איתם על מנת לברר את מי הם מכירים במשותף. אני חושב ששם בנקודה ההיא, הביטוי צץ לי לראשונה בראש - "חוק הדתיים השלובים".
כמה שנים אחר כך חברי ג'ו ואשתו דאז ניסחו את פירוש המשפט ל: "בין כל שני דתיים שנפגשים יש עוד דתי אחד שלישי".
ההסבר כמובן הוא שבכל פעם ששני דתיים נפגשים הם מתחילים להשקיע זמן רב בניסיון לגלות את מי שניהם מכירים במשותף? ראיתי שיחות כאלו שערכו שעות עד לתוצאה המתבקשת.
מהיבט פסיכולוגי אני משער שזה נותן לדתי הממוצע תחושה ביתית נעימה ומגינה כשהוא יודע שהאדם שמולו קשור אליו באיזשהו אופן.
שמעתי שיש כאלו בבר אילן שקוראים לזה גם "משפט פיתגודוס". אני מעדיף את הגרסה שלי.
יש קופירייטרים שהמציאו משפט אחד בחיים שלהם שעשה להם קריירה. כמו אורי אורבך ו"העם עם הגולן" שלו, ועשרות קופירייטרים אחרים עם המשפטים שהם המציאו. משפטים שהעבירו בשורה קצרה מסר תמציתי שהיה קליט והתנגן נכון על הלשון.
לפעמים אתה כל החיים לא מצליח לשלוף הברקה כזאת.
אני הצלחתי.
גיליתי שהצלחתי, כשהתחלתי לשמוע את המשפט "חוק הדתיים השלובים" חוזר אלי מאנשים אחרים. אנשים שכאשר סיפרתי להם שאני המצאתי את המשפט לא האמינו לי.
זה היה חלק מהסיבה לכך שהכנסתי לסרט הגמר שלי בבית הספר לקולנוע את עניין "חוק הדתיים השלובים" ולבסוף גם קראתי לסרט בשם זה. מעין שימת חותמת על המשפט.
הסרט הצליח הרבה יותר טוב ממה שחשבתי (מקום ראשון בפסטיבל חיפה 2004 ופסטיבל ניו יורק לוס אנג'לס 2004 וציון לשבח בפסטיבל וורונה בספרד).
והביטוי תופס לעצמו מקום הולך וגדל בשפה המדוברת בחברה הדתית.
לאחרונה בדקתי בגוגל וגיליתי שיש כבר הגדרה בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D
ועדיין, אנשים לא מאמינים לי כשאני אומר להם שאני המצאתי את המשפט הזה.
אוף.