פרסומא דניסא
אז את זה שאני מאמין באלוהים, קשה לפספס. בפרט, אני משתדל לדבר איתו. סך הכל, הוא חיבר (או מחבר עדיין?) את הסיפור שאני - ואתם, כמובן - משתתפים בו כגיבורים. אם מדברים איתו, הוא מתייחס. אפשר גם להגיע איתו להבנה. כשאנחנו ממש צריכים, אפשר לקבל נס.
אז הנה דיווח.
לפני כשבועיים אבד לי תיק היד השחור שלי. בתיק הזה היו:
א) תכניות ההרצאות שלי - מפותחות עד כדי טיוטה של ספר לימוד (שאני מתכוון - בעזרת השם, אלא מה - לכתוב בשלב מסויים).
ב) עבודות בית של סטודנטים (שאני צריך לבדוק ולהחזיר - אחרת...
ג) רשימות נוכחות של סטודנטים.
ד) עוד חומר אקדמי חשוב לעבודתי.
וכל זה אבד ונעלם.
חיפשתי בבית. חיפשתי בבית הכנסת. אמי חיפשה בביתה, והורי אשתי - בביתם. חיפשתי במכללה ובבית-הספר למחוננים - שני מקומות העבודה שלי. הפכתי את המכונית (לא, לא עם הגלגלים למעלה; אבל אתם מבינים). חפרתי במחסן - אולי שמתי את זה שם, כי לא היה מקום באוטו כשהיינו צריכים לנסוע למדורת ל"ג בעומר.
אין תיק.
קיטרתי לכולם. התלוננתי ושאלתי וחקרתי וכתבתי בפייסבוק. כל עובדי התחזוקה של המכללה האקדמית אורט בראודה הכירו בעל-פה את תיאורו של התיק השחור שלי למקרה שיפגשו אותו באיזו פינה. המרכזנית, במקום "שלום אלי", היתה אומרת "לא, התיק שלך עדיין איננו".
אין תיק.
דיברתי עם כולם, חוץ מאלוהים. זה קצת אידיוטי מצידי (קצת הרבה), אבל אני מתוודה בפומבי. סך הכל, מי אם לא הוא קובע איפה בעלילת הספר הקוסמי הגדול יהיה התיק שלי?
גם לא הייתי נזכר, לולא הזכירה לי זאת רחל מהקהילה שלנו. אתם יודעים, אלוהים משתמש בחברים שלנו כדי להזכיר לנו דברים. הוא גם משתמש בנו כדי להזכיר דברים לחברים שלנו. כלומר - כולנו, בעצם, מלאכים. (מלאך פירושו שליח).
"אלוהים", אמרתי. "אני מבין שאיבדתי את התיק. מתרוצצות לי המון מחשבות עם תסריטים איך עשיתי זאת, ורובם אובדניים לחלוטין (השפוי שבהם - שמתי את התיק על גג האוטו כשמילאתי את תא המטען, אחר כך שכחתי מזה וכך נסעתי. בום!). אני יודע שזה אומר עלי שאני לא שם לב לדברים, לא שומר על דברים ולא מאורגן בגרוש. אני באמת אשתדל ללמוד את הלקח. אבל אני מבקש ממך לעשות נס ולהחזיר לי את התיק. אני מבטיח לספר על זה לכולם".
כנראה, הייתי צריך לעצום את העיניים. אבל לא עצמתי, כי הייתי בזמן נהיגה. כך שאתמול התיק לא הופיע מהאוויר.
אבל הוא הופיע היום.
התגשם מהאוויר ממש - עמדתי ליד שולחן מקרי באחד החדרים במכללה, שולחן שמנקים אותו מדי יום ולכן אין שום אפשרות שהתיק שלי יהיה עליו, שולחן שלפני רגע התיק שלי לא היה עליו...
...ופתאום הוא שכב שם.
אבל באמת.
אני רואה שאתם מטילים ספק. אבל אני ממש ממש מבטיח לכם. התיק היה שם!
***
אנשים מסתכלים על מה שכתוב בתורה ואומרים, "טוב, זה סיפורים כאלה, בימינו זה לא קורה". אז זהו זה שכן קורה. לאברהם הופיע איל. להגר הופיעה באר. למשה רבנו הופיעו מים. לשמעון בר יוחאי הופיע חרוב.
לי הופיע תיק. תיק שחור מבד עם רוכסנים.
אבל זה מה שהייתי צריך, לא עץ חרוב ולא באר. אז בשבילי זה ממש כמו שמש בגבעון דום. נס.
הבטחתי לספר עליו. ואני מספר. כי הבטחות צריך לקיים. וגם כי אלוהים קורא את הבלוגים שלנו.
במחשבה שנייה, הוא זה שכותב אותם.
---
נ.ב.: היום יום ירושלים, וכמובן שכל זה לא מקרי...