חייזרים אנתרופוצנטריים
יצא לי לראות בחצי עין תכנית בערוץ ההסיטוריה על חייזרים מן העבר שביקרו בכדור הארץ. הטיעונים מטופשים ומוכרים (החללית שתיאר יחזקאל, שדות התעופה של נזקה בפרו, אי-אפשר היה להקים את הפירמידות/מאצ'ו פיצ'ו בלי טכנולוגיה מתקדמת יותר מזו שלנו כיום). אם כי היה שם משהו חדש - מסתבר ששני מהנדסים (אמריקאי וגרמני) בנו את "מכונת המן" שהייתה לבני ישראל במדבר והפיקה עבורם אצות למאכל: מקור הכוח שלה היה הכור הגרעיני בארון הברית; היא לא הפיקה מן בשבת כי היה צריך לפרק אותה לתחזוקה וניקוי כל שבעה ימים; בני ישראל יצאו מהמדבר כי התקלקלה אחרי ארבעים שנה. אני חייב לציין שזה היה מצחיק ברמות היסטריות, המכונה הזו.
אבל הדבר המדהים ביותר היה ממש בסוף, על כתוביות הסיום. אחד הדוברים הראשיים בתכנית היה מישהו שלא קלטתי את שמו, אבל הוא נראה כמו דמות מאופרת סבון - מטופח למשעי, עור שנראה כאילו יצקו אותו במכונת הזרקת פלסטיק, רמת זחיחות ושביעות עצמית שהייתה חורגת מהסקאלה של כל מכשיר מדידה (אם היה כזה). על כותרות הסיום הוא מסביר:
למה כל המונומנטים האלה נבנו מאבן? לא, חס וחלילה מכיוון שזה חומר זמין. אלא כי אבן שורדת, וכך החייזרים שסייעו לאבותינו להקים [הכנס שם מונומט כאן] יכלו להוכיח *לנו*, אלפי שנים בעתיד, שהם היו כאן. כי אנחנו מבינים היום שלא הייתה דרך אחרת להקים את אותם מונומנטים אלא בעזרת החייזרים.
מסתבר שהחייזרים האלה הם לא רק טיפשים להפליא (למה לא להשאיר לנו ממצאים מקוריים, למה רק דברים מיד שנייה?) אלא גם אנתרופוצנטרים להפליא. אני חושב שכבר מזמן לא נתקלתי בכזו רמה של תחושת חשיבות עצמית.